A Meeting in the Rain

אני מביט בו, מנסה לתפוס את מבטו, יש לו עיניים קטנות נפלאות וחומות, הוא כל-כך פגיע קטן ורטוב. לרגע נראה שהמבט שלו נותן בי אמון, הקולות שהוא משמיע נדמים לציוצים דקים כמו אומרים: "אני יודע שלא תפגע בי לרעה".

אני רוצה לקחת אותו אל הידיים לחמם אותו מעט, אבל אז, הסנאי הערמומי והרטוב מסתלק במהירות מהדשא הבוצי ומטפס על העץ ונעלם.

אני נשאר לבדי בדשא הרטוב של Ravenor Park תוהה איך בקשה פשוטה משיחת הטלפון שלנו מאתמול בלילה של "תוכל להביא לי מחר לחם?" הפכה להיות רשימת קניות ומטלות מגוונת שחיסלה לי את הבוקר והותירה אותי רטוב לחלוטין. אבל לפני שנחזור אל הסנאי שעזב אותי בדשא עם מבט "פראייר!!! לי יש עץ ומחילה". נסקור אירועים מרכזיים מהשבועיים האחרונים –

Italy היית או חלמתי חלום?

תחילת חודש שמיני זמן מצוין לארוז מזוודה ולטוס לאיטליה.

אני יודע מה אתם חושבים-  "מסכנה הדסי, בטח תגרור אותה למסעות לא נגמרים במדרגות הספרדיות למעלה למטה ושוב למעלה, תברבר אותה בכל הפיאצות של העיר, תתיש אותה בטיפוסים מיותרים במעלה הוותיקן ותגרור אותה לפיסטינים בטוסקנה רק כדי לגלות שגם מהגבעה הזו יש נוף יפה".

ובכן, אתם צודקים, זה בדיוק מה שקרה.

על מנת לא להלאות בסיפורי איטליה נסכם אותה בטבלה הפשוטה שלהלן-

To Do	Don't Do
לקנות כובע איטלקי מטופש	לשים פרח בכובע ולחשוב שזה מראה שרמנטי
לבקר במוזיאון הותיקן	לנסות לצלם את הקפלה הסיסטנטית בחשאי למרות שאסור.
להזמין אנטיפסטי אמיתי	לחשוב שאנטיפסטי זה רק ירקות קלויים
לשתות "בשביל שניים" בקבוק יין איכותי בטוסקנה	לשחק עם עצמך 'אמת או חובה' אחרי שהיין מחלחל היטב
להצטלם יחדיו בטיימר למזכרת באחד המקומות עם לא ה!	להגיד לאישה בחודש שמיני "מה הבעיה 10 שניות טיימר לא מספיקות לך להקיף את הבריכה ולהגיע אליי?!"

חזרנו מאיטליה במהירות כי יש בדיקת אולטראסאונד ב- Royal Free Hospital שלא הצלחנו להזיז (האנגלים לא יודעים לגלות גמישות, והדסי "מתה לראות אותה שוב").

בדיקה גורלית

בדיקות האולטראסאונד מתבצעות במרכז ההדמיה של בית החולים, חדר הקבלה הוא אולם גדול אשר במרכזו דלפק עץ מעוגל בו יושבים שלושה פקידים. הגענו בבוקר יום שישי תחילת חודש שמיני לבדיקה רגילה. נסענו שעה וחצי את המרחק הרגיל מביתנו שבפרבר ועד לבית חולים (אוטובוס, טיוב, ועוד רכבת עילית אחת) וזאת אחרי יום שלם שנמרח בשדה התעופה ליאנרדו דה וינצ'י כי לא היה מקום על הטיסה הראשונה ללונדון.

אולי בשל המותשות מהנסיעות נכנס בי "מצב רוח קרבי בריטי"[1] וכאשר הפקיד שלא עשה כלום באותה העת ואיש לא המתין לו בתור ביקש שניקח מספר לפני שאנחנו ניגשים אליו, החלטתי שזהו – Enough is enough. אני אכתוב תלונה ומצדי שהמלכה תטפל באופן אישי בפקיד ובטכנאית האולטראסאונד העצלנית והלא סימפטית שאנחנו בדרך כלל מקבלים. אחרי הכל, זהו בית חולים "רויאל פריי" והמלכה חופשייה להחזיר את עריפת הראשים לספר החוקים ולהתחיל מהשניים הללו.

בעוד התלונה שלי עולה על שרטון, (היום כבר אי אפשר לקחת דף ועט ולרשום תלונה, צריך ללכת למחשב מסך המגע שלצד דלפק הקבלה, לעבור 15 מסכים שונים של שאלות בסגנון "מה צבע העור שלך?"; "מה המוצא שלך?" ועוד שאלות רלוונטיות כמו "מה דעתך על ניקיון השירותים והמסדרונות?"). בשלב הזה כבר שינתי כיוון, או יותר נכון שכחתי מה עיצבן אותי מלכתחילה ורק רציתי לכתוב תלונה חדשה על מערכת כתיבת התלונות, כאשר מהצד אני שומע את הדסי אומרת לי "אתה בא? קוראים לנו להיכנס".  

כבר בדרך לחדר הבדיקות הופתענו, מה זה? יש לנו טכנאית חדשה? יכול להיות שאנחנו מדמיינים אבל, היה נדמה שהיא חייכה כשהיא קראה לנו להיכנס, או שמדובר רחמנא ליצלן בעווית כלשהיא הגורמת לה לחוסר שליטה בבלוטת הנחמדות?

הטכנאית באמת נחמדה והיא סורקת את כל המערכות של העובר בלבביות עושה את המדידות תוך כדי שהיא מסבירה לנו מה היא עושה. פשוט שמיים וארץ מהטכנאית שקיבלנו בפעמיים הקודמות. ואז היא שואלת אותנו כבדרך אגב –

Do you know what you're expecting for?

כלומר – "בן או בת".

אנחנו משיבים בשמחה בוודאי – Baby Girl

התגובה שלה היתה –

I'm afraid I don't think so.

מה זאת אומרת??!! מאז שבוע 20, כבר 12 שבועות אנחנו יודעים שאנחנו מצפים לבת בכורה, כבר יש לנו שם, יש תוכנית לצבוע את החדר (שרק בשל עצלנותי לא יצאה עדיין אל הפועל), מה עוד יכול להיות לנו שם??

Look at HIM he is a lovely baby BOY, HIS legs are open, HE probably got sick of being treated like a girl!

אנחנו בהלם.

אנחנו מהר צריכים לעכל את הנתונים. אני מדמיין שבראש שלנו זה העובדות התעכלו בערך ככה-

הדס – בן?! => בלאגן => השפרצות לפנים בעת החלפת חיתול => צביעת חדר בכחול וצהוב => שיט, אי אפשר להלביש אותו בשמלות, אבל ראיתי כמה ממש טובות בכלבו של John Lewis  אולי נלביש אותו באחת?

ניב – בן!! => בלאגן!!=> שיט, טקס קציצה בגיל שמונה ימים => מתנה לגיל שנה מנוי אב-ובנו למשחקי ארסנל! => מתנה לגיל שנתייםplaystation !!!

על מנת להנחית אותי על הקרקע הדסי דאגה שהחדר יצבע עוד באותו היום.

לגבי מקור הטעות. ובכן, ההלצה השגורה במקרים אלו היא כי לעובר יש איבר קטן. כן, שמענו את הבדיחות הללו משישה מקורות שונים, (זה מאוד מצחיק) כולל סטיוארט מהעבודה שחוץ מהיותו סבל הוא גם מומחה בגנטיקה ולדבריו זוהי תכונה שמקבלים מהצד של האבא...

בהקשר הזה אני אעיר שתי הערות (או בעצם שלוש, אחת להגנתי)-

1.      בגיל 20 שבועות אורך הירך של העובר הוא 33 מ"מ כך שדי בקלות טכנאי אולטראסאונד לא מוצלח, עצל, ולא מקצועי יכול לפספס איברים קטנים יותר. 

2.      מבלי לציין מאיזה עדה הטכנאית הכושלת (רק נציין כי היא שחורה כמו התחת של מבוטו בלילה) ויש סברה האומרת שהיא מורגלת בשטרונגולים בקנה מידה, איך לומר, מעט גדול מקנה המידה היהודי.

3.      סטיוארט אינו מומחה בגנטיקה.

קורס הכנה ללידה-

העסק מתחיל להיות מוחשי, חודש שמיני זה באמת הולך לקרות. בשל החשש שאני אהיה בשוק טוטאלי וברגע האמת במקום לתמוך, לחזק ולהביא את הדסי לחדר יולדות בזמן, אני ארד למקלט ואזריק לעצמי אטרופין, אנחנו הולכים לקורס ההכנה ללידה.

החדר נראה פחות או יותר ככה- מימין לשמאל- מיקי היפאני לידו אשתו לנה הרוסיה, זוג אלבנים לידם, שאופיק ואסדה מבנגלדש, זוג ישראלים (אנחנו) לשמאלנו עוד זוג הודי, זוג הונגרי ושני זוגות אנגלים (חוצפה! מהם עושים פה, אפשר לחשוב שזו אנגליה) כשאנחנו נכנסים לחדר אני חושב לעצמי: "אוקיי, ככה היה אמור להיראות חדר הבנאים של מגדל בבל בעת שהם הינדסו את הבניין, מה כבר יכול להשתבש?").

למדריכה שלנו קוראים בט'ני ולידה יש מדריכה בריטית נוספת שאחראית על ההפגות הקומיות כל פעם שבט'ני מפחידה לנו ת'תחת. למדריכה הנוספת מיוחס המשפט האלמותי אשר נועד להפיג את חששות הגברים בחדר, לאחר דיון על תפרים לאחר לידה-

Believe me guys, I have seen and touched more vaginas than you ever imagined. It is fully recovered!

נרגענו...

אקורד הסיום של הקורס הוא לתת לגברים להלביש בובות תינוק בחיתול ובגדים. לא ברור איך זה אמור להרגיע את הנשים ההרות שלא רק אמורות לחשוש מהלידה, עתה גם מתברר להן שבן זוגן הוא מוגבל למדי ואפילו להלביש בובה חסרת יכולת התנגדות קצת גדול עליו, אבל נראה שצחוק יפה לבריאות ולכן כל אחד יעשה את תפקידו.

באופן אישי לא הברקתי במשימה, לשון המעטה. קיבלתי בובה קטועת יד (מה שמבחינתי היה יתרון- פחות יד להלביש, פחות מקום לטעות) אבל בפועל גם בנתונים המקלים הללו לא הייתי מהמצטיינים בכיתה.

התירוץ שלי הוא פשוט, הבגדים של המוסלמים ממילא נראים כמו חיתולים ולכן לא פלא ששאופיק יודע להלביש חיתול. האלבני, מן הסתם, ראה את אמו יולדת לפחות שבע פעמים בסלון ביתו ולכן קטן עליו לשים חיתול, היפאנים יודעים הכול, והבריטים בטח לקחו קורס הכנה, לקורס הכנה ללידה בו תרגלו אותם בהלבשת בובות.

טוב, סיימתי את מכסת ההערות הפחות-פוליטקלי-קורקט שלי לחודש הקרוב, התנצלותי הכנה לכל הנפגעים.  

זהו להפעם, יש התרגשות, תקוות וציפייה רבה (יש גם רשימת מטלות יומיות שהדס מנפקת לי כל יום על מנת שלא אשתעמם ואעשה משהו מועיל), אז אני הולך לסופר מצוייד ברשימת ה"אל תשכח להביא לי", במטריה ובמבט חולמני, פלא שהסנאי בגשם צוחק עלי?

תשמרו על קשר,

נשיקות.

---

[1] מצב רוח קרבי בריטי משמעו – מקסימום תכתוב תלונה או תוציא מפיך משפט שלא מתחיל ב-

I'm afraid that….