Baby Brain

אתם מכירים את השקט המתוח הזה? שום דבר לא זז, האוויר עומד ברחובות. שומעים את השעון מתקתק, עשיתם כל מה שהייתם אמורים לעשות ועכשיו נשאר רק להמתין, זה כבר לא בידיים שלכם.

רגע, שניה, אני מקבל פה תיקון מהצד, הדסי אומרת לי שעוד לא עשיתי כלום, עוד לא צבעתי את החדר של התינוקת, עוד לא הלכנו לקנות לה ציוד ראשוני, עוד לא הלכנו לקורס הכנה ללידה ובכלל מי אני שאדבר, אין לי בחילות, אין לי צרבות, אני לא מודד סוכר בדם כל ארבע שעות ואני מצליח לקום מהספה (עדיין) בכוחות עצמי.

טוב, הבנתי. מעכשיו לקיטורים שלי אין תוקף (כאילו שקודם היה להם...). הדסי אומרת שגם השורה הזאת נשמעת לה כמו קיטור...

אם כך, כנראה שכל מה שאני יכול לעשות זה רק לתת תיאור תמציתי של קורותינו בשבועות האחרונים:

האמת שלא הרבה קרה, אבל כמעט שכל מה שקרה, יכול להיכנס תחת הכותרת של “Babybrain” או אם אתם מעדיפים "טפשת הריון". כמו שאתם יכולים להבין מדובר בתופעה שהוכחה מדעית על ידי חוקרות מלומדות שניסו להסביר לעצמן ולעולם מדוע הן עשו דברים מטופשים במהלך ההריון. מחקר אחד אפילו הגדיל לעשות והסביר שיש תופעת המשך שנקראת mumnesia  שהיא ההסבר המדעי מדוע אימהות טריות שוכחות להפעיל את הקומקום כשהן רוצות קפה, או מנסות להדליק את הטלויזיה באמצעות הפלאפון. מאחר ויש מלעיזים אשר חושבים שמדובר בסתם תירוצים נשיים, אני מצרף את יומן רצף אירועים אשר אירעו לאחרונה בגזרתנו על מנת להמחיש עד כמה חמורה התופעה- לשיפוטכם:

3.5.12 שעה 18:00. אני עושה את הדבר היחידי שאני אמור לעשות בימים אלו, קרי, חורש את התחת לאיזה מבחן תוך שאני משנן במבטא אנגלי-מצרי-

“the Berne convention cannot care less about author’s rights in their own national state”

ברגעי שעמום שכאלו אני מנסה לרמות את עצמי, "הנה השעה 18:00 עוד חצי שעה אני אעשה הפסקה אני אקפוץ למסעדה הסינית לקחת -  take away ואז בכוחות מחודשים טעון באנרגיית אגרול וברווז על אורז אני אלמד לתוך הלילה".

18:05 אני מקבל טלפון מבהיל, הדסי מדווחת לי שהיא נפלה (לא משהו רציני אבל חייבים לבדוק), "תזמין לי מונית ובוא ניסע לבית חולים."

אני מתקשר לחברת המוניות וקובע איתם שיאספו את הדסי, יעברו דרכי וניסע לבית חולים. אחרי חצי שעה אני יורד לרחוב לחכות למונית.

לנהג המונית קוראים אהרון, הוא יהודי, או רוצה להיות יהודי, והוא בטוח שאם הוא ילמד עברית הוא יהיה מיליונר כמו כל היהודים. בינתיים הוא מקבל את פניי בסבר פנים יפות ומתרגל עליי מילים שהוא למד בעברית ממש לאחרונה–

אהרון (במבטא סלבי כלשהו): "אתה אדון-גברת לקוח מצויינת!"

אני: "תודה-תודה, אתה נהגת שודים משהו משהו. סעי מהר לבית חולים במונית שלך. בלשון זכר".

מגיעים לבית חולים לעמדת המיון. הדסי מתארת לפקידה האפרו-בריטית את קורותיה אחה"צ: "הלכתי ברחוב, הרגשתי סחרחורת ונפלתי". הפקידה (מפליגה בחוכמתה הרפואית הנרכשת): "זה לא טוב, בהריון לא כדאי ליפול, צריכים להיות יותר זהירים". רגע, תני לי שניה לעכל את זה, בהריון לא כדאי ליפול?! אז למה כל הבחורות בהריון קונות את כדור הגומי הענק, כדי להתגרות בגורל?? עדיין תחת הרושם העז של ניסיון החיים העשיר שהפגינה הפקידה אנחנו מופנים למחלקת היולדות לשורה של בדיקות.

4.5.12 שעה 4:50 בבוקר, בחוץ התחילו דמדומי זריחה. הדסי מעירה אותי (חזרנו מבית החולים לפני 3 שעות) "ניב, קום. אני חושבת שמהנפילה שברתי את היד! תראה כמה היא נפוחה." אני מנסה לפתוח את העיניים, רואה במעומעם  שאת שתי כפות הידיים של הדס מושטות לעברי לצורך המחשה של מצב הנפיחות החמור. אני מושיט את כף היד שלי לכיוון הידיים שלה (תמיד עדיף להשוות לעוד פריט לא?) "טוב, אני מסכם, תמשיכי לעקוב. אם זה מגיע לגודל של כף היד שלי תעירי אותי, אם לא, נטפל בזה בבוקר..."  

09.05.12 שעה 10:00 בבוקר בדיקה שגרתית של מצב ההריון בבית החולים. אנחנו מנסים להבין איפה ומתי יש קורס הכנה ללידה. הדסי הולכת בביטחון-עצמי של אמא לעתיד לשאול את ה-midwife .

Hadas – “Are you doing any preparation classes here? I would like to resign.”

האחות, טיפה בהלם, מתבוננת על הבטן של הדסי, ואומרת-

Midwife – “yes we do, but frankly I'm afraid it’s too late for you to resign now, maybe you mean you would like to register instead??

Hadas – “Ah, Ye sure, of course “register” is the word I was looking for…”

הבדיקות מסתיימות בהצלחה, יוצאים מבית החולים לעבר שכונת המפסטיד. הדסי מציעה שאם אני רוצה ללכת לספר, זה מצויין. בינתיים היא תהיה בסופר, תקנה כמה מוצרים הכרחיים להמשך השבוע והיא תבוא לאסוף אותי מהמספרה.

מקץ חצי שעה, אני יושב לתומי במספרה פתאום נכנסת "גברת עם סלים". הדסי עשתה קניות. שקית אחת מוקדשת כולה לחטיפי במבה. שקית שניה כוללות חבילת נקניקי קבאנוס, חומוס, חזרת, חמוצים של בית השיטה. "נראה לי שרוקנתי להם את המדף הישראלי" היא מכריזה בגאווה. עכשיו תורי להיות המום, "מה נעשה עם כל זה, אנחנו יוצאים לפיקניק כשר לפסח או משהו?". "נראה לי שאני רעבה, בא לך במבה". תכל'ס, אי אפשר להגיד 'לא' לבמבה. אבל אם למישהו יש הצעה למתכון שבו משתלבים קבאנוס וחזרת אני אשמח לשמוע הצעות.

פלא שיש כל-כך הרבה צרבות בהריון??!!

אם כל אלו עוד לא שכנעו אתכם שמדובר בתופעה חמורה ואמתית, נספר לכם על אירוע נוסף שהתרחש בקליניקה של הדסי.

באחד הימים בעת חילופי המשמרות הדסי התבקשה על ידי האחות הראשית קלי לשים את החמאה שהיא רכשה במקרר כדי שתישמר לה למחר, או בשפת המקור-

Can you please take the butter from my small bag and put it in the fridge?

הדסי שהיתה מרוכזת כנראה בעניינים אחרים חשבה משום מה, שהאחות ביקשה ממנה לשים את הבטריה (סוללה) שלה במקרר. אחרי שהאחות הלכה לביתה, התפנתה הדסי לחפש את הבטריה שבשקית ולשים אותה במקרר. אך לעזאזל אין בשקית בטריות. הדסי ניסתה לשחזר את השיחה עם האחות כדי להבין את הבקשה ואז היא הבחינה שבשקית יש מטען של טלפון. אה! חשבה הדסי, לזה היא התכוונה! וכך מטען של iphone בילה את הלילה במקרר, תוך שהחמאה נשארת בשקית של השיש.

אני חושב ש -that’s it, I rest my case

אני רק אבהיר למען שלום בית, שהדסי בשגרה היא לא מזל"ט. אני חייב לומר להגנתה שהיא עובדת משמרות של 15 שעות רפואת חירום לעיתים במשך 4 לילות רצופים. בזמן שהיא אמורה לישון, התינוקת מתהפכת ומחליטה לקפצץ ברחם. נראה לי שעל הרקע הזה גם בלי הריון זה לגיטימי לגמרי להיות זומבי. להדסי יש תקוה שלפחות אחר הלידה מצבה ישתפר. את טמטמת ההריון שלי אגב אף רופא לא חקר, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.

תאכלו המון גבינות, חג שבועות שמח! מזל טוב ענקי לרעות ואור לחתונתם, המון שנים של אושר ואהבה.

 נשיקות, הדס וניב