The Best Tree in the Forest

יום ראשון או שני (אני לא בטוח זה היה לפנות בוקר והשעות התערבבו לי). אלון בוכה בלי הפסקה כבר כמה שעות, אמא שלו סגורה בנוחיות מנסה להעביר את טראומת הלידה. עכשיו זה רק אני ואתה, קרב מוחות, או יותר נכון קרב מוח, כי הבכי שלך פירמט לי את ההארדיסק לגמרי ואני כבר לא זוכר איך קוראים לי? מי אתה? למה אתה תולש לי שערות מהחזה? והבכי הלא נפסק הזה, מה אתה רוצה? מה עשיתי לך? אם לא תפסיק, אני נשבע, אני אנצל את המומנטום ואעשה לך ברית לבד!

אוקיי, איומים לא עובדים פה. בוא נשנה גישה – בוא אלוני, אבא יספר לך פסק דין ממש ממש משעמם עד שתיפול מהרגליים ותישן. טוב, מה הכי משעמם – דיני מיסים! רוצה לשמוע על "הלכת חוות השומרים"? את אמא שלך זה מרדים נהדר כל פעם מחדש! טוב, טוב, לא צריך לצעוק, בוא אני אראה לך את הבית (שוב). זה חדר השינה כאן אמורים לישון... אתה בוכה? אוקיי, לא בכפייה, נישן כשתחליט. בוא נראה את שאר הבית, תראה איזה מעניין!

זה הסלון חמודי, כאן בימים טובים במקום הבכי שלך, אפשר לשבת ולשמוע את השכן ה"white trash" שלנו מלמטה מקלל את הכלב שלו במילים שאני לא אחזור עליהם באזניך עד שתהיה בן 13. זה לא מרגיע אותך? 

אוקיי, בוא נחפש פה עמדה שאפשר לשים עליה את שתי הרגליים בלי שהרצפה תחרוק ולנדד אותך על הידיים קצת כאילו אנחנו חובצים פה חמאה. מאז שאתה פה בבית, (כבר 24 שעות) אני הספקתי למפות את כל הנקודות החורקות בבית! די, אלוני, זה לא כזה עצוב הבית חורק, לא נורא. בוא נפתח טלויזיה נראה מה רואים?

אויש אולימפיאדה, איזה מעניין! שחיה צורנית השלב המוקדם ממש מרתק. תראה אלוני, איזה דרמה סווטלנה ואיבנובה מאייזרביג'אן יודעות להצדיע עם הרגל ולהתברג למים תוך כדי שהן מחטטות אחת לשניה עם הזרת של הרגל באף והכול בסינכרון מושלם! כן, אתה צודק בלי הפרשנות של הרוסיה מהערוץ הראשון זה ממש, ממש ממש משעמם.

חמוד, כואב לי הראש (איפה הדסי לעזאזל?! בואי להציל אותי כבר). טוב, בוא נכבה את הטלויזיה מה יש עוד בסלון? לא הרבה. יש פה את שולחן הכתיבה של אבא, שהפך להיות פינת החתלה מדוגמת ערוכה לכל תרחיש. בוא נחתל אותך, אבא יראה לך כמה תרגילים שהוא למד בקורס ההכנה ללידה.

"אתה שוכב?" (שאלה טיפשית, מה אתה עוד יכול לעשות בימים אלו?) אוקיי, נתחיל מלהוריד לך את השלוש שכבות בגדים שאמא שמה עליך במקצועיות רבה. אוקיי אלוני, לא צריך לצרוח כל-כך חזק ולהלשין עליי לאמא. אז הורדתי לך את החולצה ותקעתי לך את הבד בפה ושאר החולצה מלופפת לך על העורף ואתה נראה כמו עציר פלסטיני, אבל זה לא בכוונה, באוברול שמתחת אני אהיה הרבה יותר טוב (ברוך בורא כפתורי התיקתק!). אוקיי, תצעק קצת זה טוב, תוציא אגרסיות, עברת הרבה בימים האחרונים תפרוק קצת...

מה לעזאזל עשית פה בחיתול?!! זה נראה כמו משחת פיסטוק וקצת גריז שחור. מה אכלת שם בבטן? תחנת סונול?!

בסדר בסדר, אל תצעק, אני מחליף את היצירה שלך, שנראית בעין לא מקצועית כמו "שמן על בד, אלון 2012" בחיתול חדש, טוב? כן... אבא לא מצחיק וזה גורם לך לבכות? יהיה בסדר, חכה שתגיע לגיל 12 כמה פאדיחות אני אעשה לך...

אוקיי. יש חיתול חדש! כמעט קל מידי! (הפוגה בבכי) ידעתי שתאהב חיתול חדש. שנייה, מה זה המבט המרוכז הזה? מה אתה זומם? (ברקע קולות פצפוץ חרישיים). לא! אלוני, יא קאקר קטן! למה תמיד אותו תרגיל? למה לחכות לחיתול חדש בשביל עבודות "סולל בונה כבישים" רציניות, מאיפה כל האספלט הזה יוצא ממך?!

בוא נתחיל מהתחלה. לא, מהתחלה לא אומר שנתחיל שוב לבכות! מילא תבכה, אבל תנשום, איזה אדום אתה! תרגע! זה לא כואב!

עוד שניה אבא קופץ מהחלון! לא, לא, אל תדאג, אבא לא רציני, וגם כולה קומה שניה, אני רק אשבור פיקה במקרה הטוב, אני כאן כדי להישאר ולהתמודד אבא לא נשבר!

בסדר, בזמן שאנחנו מחליפים (שוב) בוא אני אספר לך סיפור, את השם שלך קיבלת על שם אחת מדמויות הקולנוע החביבות עליי ממבצע סבתא, יש לך מזל, יכולתי לקרוא לך סרג'יו קונסטנזה או עזריאל, אבל אם בקולנוע עסקינן בוא נזכר רגע מה אמרה אורנית "מאהבה קולומביאנית" למילי אביטל לגבי מה זה אבא –

"אבא זה כמו אמא, רק שמקשיבים לו".

אז תקשיב לי טוב, תשתוק דקה, תנסה, תראה איזה כיף יהיה.

קשוח אתה, מה? כלום לא שובר אותך? אין בעיה בוא נמשיך עם הסיור בבית.

זה המטבח, לידו יש את דלת היציאה מהבית, אני מקווה שאמא לא ברחה מהחלון של השירותים בינתיים, המטבח! כאן הכל קורה! בוא תראה איזה מעניין, מגירות, דלתות, וויסקי! שאם לא תשתוק אני אשים לך בבקבוק ואז נראה מי צועק. מיצינו מה? מטבח זה משעמם בלילה. פה יש דלת סגורה מאחוריה יש את אמא (אני מקווה) ומאחורי הדלת הסגורה שליד, ישנים סבא וסבתא. הם ישנים כל כך חזק שבבוקר הם יגידו "איזה מלאך אתה! לא שמענו אותו כל הלילה!" זה נורא מעניין אלוני, כי זה תמצית קשר הדורות (או כשל הדורות), עוד כמה שנים שלך יהיו ילדים, הם יהיו הנכדים שלי ואני אוכל להגיד לך את אותם הדברים בדיוק! אז תצעק קצת, לא נורא, רק תנשום אתה שוב אדום!

חזרנו שוב לחדר השינה. אמרו לא להיכנס איתך למיטה כי אם אני ארדם אתה תיפול לי מהידיים, אבל איך אני ארדם?! הצרחות שלך זה כמו בריתה של תימנים עם הופעה של ישי לוי באולם באזור התעשיה סגולה בלי אקוסטיקה בכלל! (לא, סליחה, אלוני אבא הבטיח להפסיק עם הדעות הקדומות עד שתהיה בן 16 ותוכל לשפוט בעצמך), תמחק את ההערה האחרונה שלי. בא נעשה צעד תימני מגניב ונשיר "אבא שמעון" עד למיטה.

נשב קצת. מה מתאים לך פוזת "אני רוצה לינוק" או פוזת "בא לי גרעפס"? בוא ננסה. אוקיי, אלוני אי-אפשר לינוק מאבא, זה באמת זמן טוב שהוא ירשם שוב לחדר כושר ויפחית בהיקפים. לא, לא צריך לצעוק עוד מעט אמא תביא לך ציצי וכולנו נרגע.

טוב אני אשים אותך על הכתף, ככה יהיה לך מול הפנים קיר לבן ומשעמם ואתה תשתתק.

אה! עבד כמו קסם איזה שקט! כמה צעקנו אה? בוא נחכה עוד דקה נהיה בטוחים שאתה ישן ונשים אותך בעריסה.

הנה רגע האמת שלנו, בוא נניח אותך בעריסה, בעדינות, כאילו אתה נוצה קטנה ואתה לא תתעורר בכלל!

טאצ' דאון, the eagle was landed!!  איזה שלווה. עכשיו בוא נכסה אותך.

שניה, למה את ישן על הגב והידיים שלך מתוחות קדימה למעלה בניגוד לכללי הגרביטציה???

אתה נושם נכון? מה גרם לך לשתוק מלכתחילה? אתה נושם, כן? אני מצמיד את האוזן שלי לאף שלך אבל אני לא שומע כלום, עדיין יש לי צלצולים באוזניים מהצרחות שלך בשעתיים האחרונות.

שיט! אני חושב שהרגתי את התינוק! אלוני אתה שומע? תגיד "כן"!

לקרוא להדסי? מה אני אספר לה? אני לא מצליח לחשוב על כלום חוץ מלתקוע לך אצבע במצח, אולי זה יכול לעזור...

טינג! מצמצת? זה היה רפלקס? או אולי תזוזה כתוצאה של האצבע שתקעתי לך במצח? עוד אחד - 

טינג! 

אלון פותח עין אחת, אחר כך עין שניה, הוא רואה את הצבע חוזר לי לפנים, ואז בכוחות מחודשים וואה!!!, ווואה!!!!, וואה!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מטומטם! אבא דביל, הרדמת אותו כדי להעיר אותו אחרי שניה! חתיכת פתאט.

אמא באה! לוקחת אותך בידיים, אתה משתתק בשניה. הנה כל מה שאתה צריך נמצא כאן איתה, אתם כל-כך יפים ביחד שאם לא הייתי מסטול תחת מעייפות הייתי נשאר ער רק כדי להסתכל עליכם.

אני מובס כמו כל המשלחת הישראלית לאולימפיאדה, אני מרגיש כאילו העיקר ההשתתפות...

אלוני, אמא שלך אמרה לי להוסיף פסקה שטוב לנו וכיף, אז בוא נסכם שהיא צודקת. בפעם הראשונה בחיים אני עייף מהסיבות הנכונות, סופסוף אני לא עייף מלימודים, עבודה או שעמום יש לנו אותך וזה מה שחשוב עכשיו, העולם יחכה עד שתגדל ותהיה the best tree in the forest, a very strong and solid one!  

תינוק אולימפי - לונדון 2012