A Meeting in the Rain

אני מביט בו, מנסה לתפוס את מבטו, יש לו עיניים קטנות נפלאות וחומות, הוא כל-כך פגיע קטן ורטוב. לרגע נראה שהמבט שלו נותן בי אמון, הקולות שהוא משמיע נדמים לציוצים דקים כמו אומרים: "אני יודע שלא תפגע בי לרעה".

אני רוצה לקחת אותו אל הידיים לחמם אותו מעט, אבל אז, הסנאי הערמומי והרטוב מסתלק במהירות מהדשא הבוצי ומטפס על העץ ונעלם.

אני נשאר לבדי בדשא הרטוב של Ravenor Park תוהה איך בקשה פשוטה משיחת הטלפון שלנו מאתמול בלילה של "תוכל להביא לי מחר לחם?" הפכה להיות רשימת קניות ומטלות מגוונת שחיסלה לי את הבוקר והותירה אותי רטוב לחלוטין. אבל לפני שנחזור אל הסנאי שעזב אותי בדשא עם מבט "פראייר!!! לי יש עץ ומחילה". נסקור אירועים מרכזיים מהשבועיים האחרונים –

Italy היית או חלמתי חלום?

תחילת חודש שמיני זמן מצוין לארוז מזוודה ולטוס לאיטליה.

אני יודע מה אתם חושבים-  "מסכנה הדסי, בטח תגרור אותה למסעות לא נגמרים במדרגות הספרדיות למעלה למטה ושוב למעלה, תברבר אותה בכל הפיאצות של העיר, תתיש אותה בטיפוסים מיותרים במעלה הוותיקן ותגרור אותה לפיסטינים בטוסקנה רק כדי לגלות שגם מהגבעה הזו יש נוף יפה".

ובכן, אתם צודקים, זה בדיוק מה שקרה.

על מנת לא להלאות בסיפורי איטליה נסכם אותה בטבלה הפשוטה שלהלן-

To Do	Don't Do
לקנות כובע איטלקי מטופש	לשים פרח בכובע ולחשוב שזה מראה שרמנטי
לבקר במוזיאון הותיקן	לנסות לצלם את הקפלה הסיסטנטית בחשאי למרות שאסור.
להזמין אנטיפסטי אמיתי	לחשוב שאנטיפסטי זה רק ירקות קלויים
לשתות "בשביל שניים" בקבוק יין איכותי בטוסקנה	לשחק עם עצמך 'אמת או חובה' אחרי שהיין מחלחל היטב
להצטלם יחדיו בטיימר למזכרת באחד המקומות עם לא ה!	להגיד לאישה בחודש שמיני "מה הבעיה 10 שניות טיימר לא מספיקות לך להקיף את הבריכה ולהגיע אליי?!"

חזרנו מאיטליה במהירות כי יש בדיקת אולטראסאונד ב- Royal Free Hospital שלא הצלחנו להזיז (האנגלים לא יודעים לגלות גמישות, והדסי "מתה לראות אותה שוב").

בדיקה גורלית

בדיקות האולטראסאונד מתבצעות במרכז ההדמיה של בית החולים, חדר הקבלה הוא אולם גדול אשר במרכזו דלפק עץ מעוגל בו יושבים שלושה פקידים. הגענו בבוקר יום שישי תחילת חודש שמיני לבדיקה רגילה. נסענו שעה וחצי את המרחק הרגיל מביתנו שבפרבר ועד לבית חולים (אוטובוס, טיוב, ועוד רכבת עילית אחת) וזאת אחרי יום שלם שנמרח בשדה התעופה ליאנרדו דה וינצ'י כי לא היה מקום על הטיסה הראשונה ללונדון.

אולי בשל המותשות מהנסיעות נכנס בי "מצב רוח קרבי בריטי"[1] וכאשר הפקיד שלא עשה כלום באותה העת ואיש לא המתין לו בתור ביקש שניקח מספר לפני שאנחנו ניגשים אליו, החלטתי שזהו – Enough is enough. אני אכתוב תלונה ומצדי שהמלכה תטפל באופן אישי בפקיד ובטכנאית האולטראסאונד העצלנית והלא סימפטית שאנחנו בדרך כלל מקבלים. אחרי הכל, זהו בית חולים "רויאל פריי" והמלכה חופשייה להחזיר את עריפת הראשים לספר החוקים ולהתחיל מהשניים הללו.

בעוד התלונה שלי עולה על שרטון, (היום כבר אי אפשר לקחת דף ועט ולרשום תלונה, צריך ללכת למחשב מסך המגע שלצד דלפק הקבלה, לעבור 15 מסכים שונים של שאלות בסגנון "מה צבע העור שלך?"; "מה המוצא שלך?" ועוד שאלות רלוונטיות כמו "מה דעתך על ניקיון השירותים והמסדרונות?"). בשלב הזה כבר שינתי כיוון, או יותר נכון שכחתי מה עיצבן אותי מלכתחילה ורק רציתי לכתוב תלונה חדשה על מערכת כתיבת התלונות, כאשר מהצד אני שומע את הדסי אומרת לי "אתה בא? קוראים לנו להיכנס".  

כבר בדרך לחדר הבדיקות הופתענו, מה זה? יש לנו טכנאית חדשה? יכול להיות שאנחנו מדמיינים אבל, היה נדמה שהיא חייכה כשהיא קראה לנו להיכנס, או שמדובר רחמנא ליצלן בעווית כלשהיא הגורמת לה לחוסר שליטה בבלוטת הנחמדות?

הטכנאית באמת נחמדה והיא סורקת את כל המערכות של העובר בלבביות עושה את המדידות תוך כדי שהיא מסבירה לנו מה היא עושה. פשוט שמיים וארץ מהטכנאית שקיבלנו בפעמיים הקודמות. ואז היא שואלת אותנו כבדרך אגב –

Do you know what you're expecting for?

כלומר – "בן או בת".

אנחנו משיבים בשמחה בוודאי – Baby Girl

התגובה שלה היתה –

I'm afraid I don't think so.

מה זאת אומרת??!! מאז שבוע 20, כבר 12 שבועות אנחנו יודעים שאנחנו מצפים לבת בכורה, כבר יש לנו שם, יש תוכנית לצבוע את החדר (שרק בשל עצלנותי לא יצאה עדיין אל הפועל), מה עוד יכול להיות לנו שם??

Look at HIM he is a lovely baby BOY, HIS legs are open, HE probably got sick of being treated like a girl!

אנחנו בהלם.

אנחנו מהר צריכים לעכל את הנתונים. אני מדמיין שבראש שלנו זה העובדות התעכלו בערך ככה-

הדס – בן?! => בלאגן => השפרצות לפנים בעת החלפת חיתול => צביעת חדר בכחול וצהוב => שיט, אי אפשר להלביש אותו בשמלות, אבל ראיתי כמה ממש טובות בכלבו של John Lewis  אולי נלביש אותו באחת?

ניב – בן!! => בלאגן!!=> שיט, טקס קציצה בגיל שמונה ימים => מתנה לגיל שנה מנוי אב-ובנו למשחקי ארסנל! => מתנה לגיל שנתייםplaystation !!!

על מנת להנחית אותי על הקרקע הדסי דאגה שהחדר יצבע עוד באותו היום.

לגבי מקור הטעות. ובכן, ההלצה השגורה במקרים אלו היא כי לעובר יש איבר קטן. כן, שמענו את הבדיחות הללו משישה מקורות שונים, (זה מאוד מצחיק) כולל סטיוארט מהעבודה שחוץ מהיותו סבל הוא גם מומחה בגנטיקה ולדבריו זוהי תכונה שמקבלים מהצד של האבא...

בהקשר הזה אני אעיר שתי הערות (או בעצם שלוש, אחת להגנתי)-

1.      בגיל 20 שבועות אורך הירך של העובר הוא 33 מ"מ כך שדי בקלות טכנאי אולטראסאונד לא מוצלח, עצל, ולא מקצועי יכול לפספס איברים קטנים יותר. 

2.      מבלי לציין מאיזה עדה הטכנאית הכושלת (רק נציין כי היא שחורה כמו התחת של מבוטו בלילה) ויש סברה האומרת שהיא מורגלת בשטרונגולים בקנה מידה, איך לומר, מעט גדול מקנה המידה היהודי.

3.      סטיוארט אינו מומחה בגנטיקה.

קורס הכנה ללידה-

העסק מתחיל להיות מוחשי, חודש שמיני זה באמת הולך לקרות. בשל החשש שאני אהיה בשוק טוטאלי וברגע האמת במקום לתמוך, לחזק ולהביא את הדסי לחדר יולדות בזמן, אני ארד למקלט ואזריק לעצמי אטרופין, אנחנו הולכים לקורס ההכנה ללידה.

החדר נראה פחות או יותר ככה- מימין לשמאל- מיקי היפאני לידו אשתו לנה הרוסיה, זוג אלבנים לידם, שאופיק ואסדה מבנגלדש, זוג ישראלים (אנחנו) לשמאלנו עוד זוג הודי, זוג הונגרי ושני זוגות אנגלים (חוצפה! מהם עושים פה, אפשר לחשוב שזו אנגליה) כשאנחנו נכנסים לחדר אני חושב לעצמי: "אוקיי, ככה היה אמור להיראות חדר הבנאים של מגדל בבל בעת שהם הינדסו את הבניין, מה כבר יכול להשתבש?").

למדריכה שלנו קוראים בט'ני ולידה יש מדריכה בריטית נוספת שאחראית על ההפגות הקומיות כל פעם שבט'ני מפחידה לנו ת'תחת. למדריכה הנוספת מיוחס המשפט האלמותי אשר נועד להפיג את חששות הגברים בחדר, לאחר דיון על תפרים לאחר לידה-

Believe me guys, I have seen and touched more vaginas than you ever imagined. It is fully recovered!

נרגענו...

אקורד הסיום של הקורס הוא לתת לגברים להלביש בובות תינוק בחיתול ובגדים. לא ברור איך זה אמור להרגיע את הנשים ההרות שלא רק אמורות לחשוש מהלידה, עתה גם מתברר להן שבן זוגן הוא מוגבל למדי ואפילו להלביש בובה חסרת יכולת התנגדות קצת גדול עליו, אבל נראה שצחוק יפה לבריאות ולכן כל אחד יעשה את תפקידו.

באופן אישי לא הברקתי במשימה, לשון המעטה. קיבלתי בובה קטועת יד (מה שמבחינתי היה יתרון- פחות יד להלביש, פחות מקום לטעות) אבל בפועל גם בנתונים המקלים הללו לא הייתי מהמצטיינים בכיתה.

התירוץ שלי הוא פשוט, הבגדים של המוסלמים ממילא נראים כמו חיתולים ולכן לא פלא ששאופיק יודע להלביש חיתול. האלבני, מן הסתם, ראה את אמו יולדת לפחות שבע פעמים בסלון ביתו ולכן קטן עליו לשים חיתול, היפאנים יודעים הכול, והבריטים בטח לקחו קורס הכנה, לקורס הכנה ללידה בו תרגלו אותם בהלבשת בובות.

טוב, סיימתי את מכסת ההערות הפחות-פוליטקלי-קורקט שלי לחודש הקרוב, התנצלותי הכנה לכל הנפגעים.  

זהו להפעם, יש התרגשות, תקוות וציפייה רבה (יש גם רשימת מטלות יומיות שהדס מנפקת לי כל יום על מנת שלא אשתעמם ואעשה משהו מועיל), אז אני הולך לסופר מצוייד ברשימת ה"אל תשכח להביא לי", במטריה ובמבט חולמני, פלא שהסנאי בגשם צוחק עלי?

תשמרו על קשר,

נשיקות.

---

[1] מצב רוח קרבי בריטי משמעו – מקסימום תכתוב תלונה או תוציא מפיך משפט שלא מתחיל ב-

I'm afraid that….

Baby Brain

אתם מכירים את השקט המתוח הזה? שום דבר לא זז, האוויר עומד ברחובות. שומעים את השעון מתקתק, עשיתם כל מה שהייתם אמורים לעשות ועכשיו נשאר רק להמתין, זה כבר לא בידיים שלכם.

רגע, שניה, אני מקבל פה תיקון מהצד, הדסי אומרת לי שעוד לא עשיתי כלום, עוד לא צבעתי את החדר של התינוקת, עוד לא הלכנו לקנות לה ציוד ראשוני, עוד לא הלכנו לקורס הכנה ללידה ובכלל מי אני שאדבר, אין לי בחילות, אין לי צרבות, אני לא מודד סוכר בדם כל ארבע שעות ואני מצליח לקום מהספה (עדיין) בכוחות עצמי.

טוב, הבנתי. מעכשיו לקיטורים שלי אין תוקף (כאילו שקודם היה להם...). הדסי אומרת שגם השורה הזאת נשמעת לה כמו קיטור...

אם כך, כנראה שכל מה שאני יכול לעשות זה רק לתת תיאור תמציתי של קורותינו בשבועות האחרונים:

האמת שלא הרבה קרה, אבל כמעט שכל מה שקרה, יכול להיכנס תחת הכותרת של “Babybrain” או אם אתם מעדיפים "טפשת הריון". כמו שאתם יכולים להבין מדובר בתופעה שהוכחה מדעית על ידי חוקרות מלומדות שניסו להסביר לעצמן ולעולם מדוע הן עשו דברים מטופשים במהלך ההריון. מחקר אחד אפילו הגדיל לעשות והסביר שיש תופעת המשך שנקראת mumnesia  שהיא ההסבר המדעי מדוע אימהות טריות שוכחות להפעיל את הקומקום כשהן רוצות קפה, או מנסות להדליק את הטלויזיה באמצעות הפלאפון. מאחר ויש מלעיזים אשר חושבים שמדובר בסתם תירוצים נשיים, אני מצרף את יומן רצף אירועים אשר אירעו לאחרונה בגזרתנו על מנת להמחיש עד כמה חמורה התופעה- לשיפוטכם:

3.5.12 שעה 18:00. אני עושה את הדבר היחידי שאני אמור לעשות בימים אלו, קרי, חורש את התחת לאיזה מבחן תוך שאני משנן במבטא אנגלי-מצרי-

“the Berne convention cannot care less about author’s rights in their own national state”

ברגעי שעמום שכאלו אני מנסה לרמות את עצמי, "הנה השעה 18:00 עוד חצי שעה אני אעשה הפסקה אני אקפוץ למסעדה הסינית לקחת -  take away ואז בכוחות מחודשים טעון באנרגיית אגרול וברווז על אורז אני אלמד לתוך הלילה".

18:05 אני מקבל טלפון מבהיל, הדסי מדווחת לי שהיא נפלה (לא משהו רציני אבל חייבים לבדוק), "תזמין לי מונית ובוא ניסע לבית חולים."

אני מתקשר לחברת המוניות וקובע איתם שיאספו את הדסי, יעברו דרכי וניסע לבית חולים. אחרי חצי שעה אני יורד לרחוב לחכות למונית.

לנהג המונית קוראים אהרון, הוא יהודי, או רוצה להיות יהודי, והוא בטוח שאם הוא ילמד עברית הוא יהיה מיליונר כמו כל היהודים. בינתיים הוא מקבל את פניי בסבר פנים יפות ומתרגל עליי מילים שהוא למד בעברית ממש לאחרונה–

אהרון (במבטא סלבי כלשהו): "אתה אדון-גברת לקוח מצויינת!"

אני: "תודה-תודה, אתה נהגת שודים משהו משהו. סעי מהר לבית חולים במונית שלך. בלשון זכר".

מגיעים לבית חולים לעמדת המיון. הדסי מתארת לפקידה האפרו-בריטית את קורותיה אחה"צ: "הלכתי ברחוב, הרגשתי סחרחורת ונפלתי". הפקידה (מפליגה בחוכמתה הרפואית הנרכשת): "זה לא טוב, בהריון לא כדאי ליפול, צריכים להיות יותר זהירים". רגע, תני לי שניה לעכל את זה, בהריון לא כדאי ליפול?! אז למה כל הבחורות בהריון קונות את כדור הגומי הענק, כדי להתגרות בגורל?? עדיין תחת הרושם העז של ניסיון החיים העשיר שהפגינה הפקידה אנחנו מופנים למחלקת היולדות לשורה של בדיקות.

4.5.12 שעה 4:50 בבוקר, בחוץ התחילו דמדומי זריחה. הדסי מעירה אותי (חזרנו מבית החולים לפני 3 שעות) "ניב, קום. אני חושבת שמהנפילה שברתי את היד! תראה כמה היא נפוחה." אני מנסה לפתוח את העיניים, רואה במעומעם  שאת שתי כפות הידיים של הדס מושטות לעברי לצורך המחשה של מצב הנפיחות החמור. אני מושיט את כף היד שלי לכיוון הידיים שלה (תמיד עדיף להשוות לעוד פריט לא?) "טוב, אני מסכם, תמשיכי לעקוב. אם זה מגיע לגודל של כף היד שלי תעירי אותי, אם לא, נטפל בזה בבוקר..."  

09.05.12 שעה 10:00 בבוקר בדיקה שגרתית של מצב ההריון בבית החולים. אנחנו מנסים להבין איפה ומתי יש קורס הכנה ללידה. הדסי הולכת בביטחון-עצמי של אמא לעתיד לשאול את ה-midwife .

Hadas – “Are you doing any preparation classes here? I would like to resign.”

האחות, טיפה בהלם, מתבוננת על הבטן של הדסי, ואומרת-

Midwife – “yes we do, but frankly I'm afraid it’s too late for you to resign now, maybe you mean you would like to register instead??

Hadas – “Ah, Ye sure, of course “register” is the word I was looking for…”

הבדיקות מסתיימות בהצלחה, יוצאים מבית החולים לעבר שכונת המפסטיד. הדסי מציעה שאם אני רוצה ללכת לספר, זה מצויין. בינתיים היא תהיה בסופר, תקנה כמה מוצרים הכרחיים להמשך השבוע והיא תבוא לאסוף אותי מהמספרה.

מקץ חצי שעה, אני יושב לתומי במספרה פתאום נכנסת "גברת עם סלים". הדסי עשתה קניות. שקית אחת מוקדשת כולה לחטיפי במבה. שקית שניה כוללות חבילת נקניקי קבאנוס, חומוס, חזרת, חמוצים של בית השיטה. "נראה לי שרוקנתי להם את המדף הישראלי" היא מכריזה בגאווה. עכשיו תורי להיות המום, "מה נעשה עם כל זה, אנחנו יוצאים לפיקניק כשר לפסח או משהו?". "נראה לי שאני רעבה, בא לך במבה". תכל'ס, אי אפשר להגיד 'לא' לבמבה. אבל אם למישהו יש הצעה למתכון שבו משתלבים קבאנוס וחזרת אני אשמח לשמוע הצעות.

פלא שיש כל-כך הרבה צרבות בהריון??!!

אם כל אלו עוד לא שכנעו אתכם שמדובר בתופעה חמורה ואמתית, נספר לכם על אירוע נוסף שהתרחש בקליניקה של הדסי.

באחד הימים בעת חילופי המשמרות הדסי התבקשה על ידי האחות הראשית קלי לשים את החמאה שהיא רכשה במקרר כדי שתישמר לה למחר, או בשפת המקור-

Can you please take the butter from my small bag and put it in the fridge?

הדסי שהיתה מרוכזת כנראה בעניינים אחרים חשבה משום מה, שהאחות ביקשה ממנה לשים את הבטריה (סוללה) שלה במקרר. אחרי שהאחות הלכה לביתה, התפנתה הדסי לחפש את הבטריה שבשקית ולשים אותה במקרר. אך לעזאזל אין בשקית בטריות. הדסי ניסתה לשחזר את השיחה עם האחות כדי להבין את הבקשה ואז היא הבחינה שבשקית יש מטען של טלפון. אה! חשבה הדסי, לזה היא התכוונה! וכך מטען של iphone בילה את הלילה במקרר, תוך שהחמאה נשארת בשקית של השיש.

אני חושב ש -that’s it, I rest my case

אני רק אבהיר למען שלום בית, שהדסי בשגרה היא לא מזל"ט. אני חייב לומר להגנתה שהיא עובדת משמרות של 15 שעות רפואת חירום לעיתים במשך 4 לילות רצופים. בזמן שהיא אמורה לישון, התינוקת מתהפכת ומחליטה לקפצץ ברחם. נראה לי שעל הרקע הזה גם בלי הריון זה לגיטימי לגמרי להיות זומבי. להדסי יש תקוה שלפחות אחר הלידה מצבה ישתפר. את טמטמת ההריון שלי אגב אף רופא לא חקר, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.

תאכלו המון גבינות, חג שבועות שמח! מזל טוב ענקי לרעות ואור לחתונתם, המון שנים של אושר ואהבה.

 נשיקות, הדס וניב

Between Ikea and the Grand National

אוקיי, מאז שעברנו לגרינפורד יש לנו בבית חדר לא מנוצל. בהתחלה זה היה ממש כיף לומר את זה. אחרי שגרנו שנה וחצי בסטודיו, פתאום יש לנו אפשרות לזרוק את הבלאגן שלנו בחדר לא שימושי, לסגור את הדלת וליהנות משאר הבית (תחליף נהדר לעוזרת).

אבל מקץ כמה שבועות מתחיל להימאס מהמחסן המאולתר, וגם מתברר, שהדסי צריכה חדר נוסף פנוי בבית שיהיה לה לאיפה לשלוח אותי כשאני רובץ בסלון מול משחק של ריאל מדריד, תוך שהיא מפטירה – "אין לך איזה שלושה מבחנים ללמוד אליהם? אולי תלך לחדר השני ללמוד!"

טוב. אם אין ברירה, אז אין ברירה. כל הדרכים מובילות לאיקאה וגם אוטובוס מספר 95 מגרינפורד עם החלפה ב- Hanger Lane Gyratory לקו 112. מעודד מההצלחה הקודמת שלי לקנות ספריה בצבע דשא שמתאימה לסלון רק כאשר בטלויזיה משודר כדורגל, הסכמתי לגיחה קצרה לחנות שבוומבלי, במטרה מוצהרת לקנות ארון בגדים שיפטור once and for all את בעיית האיחסון שהשטיח והרצפה בחדר הנוסף לא פותרים.

תמיד הייתי חזק בשילוב צבעים

על טעויות משלמים מהר. לא לקחנו בחשבון שזהו Bank Holiday של הפסחא, כלומר, סופ"ש ארוך של חג, שמיתג עצמו כ"חג האביב להתחדשות הבית". יש בתוך איקאה יותר אנשים משיש בשטוקהולם ברגעים אלו.

מתברר שחרף טענותיה של הדסי שאין לה שום דודא מיוחדת למזון במהלך ההריון, החל מהיציאה מהבית היא כבר מפנטזת על קציצות ופירה בסגנון שוודי זול המוגשות במזנון של איקאה. ניסיתי להסביר לה שזה לא טעים ושזה קצת מעליב שהיא אומרת שהאוכל של איקאה טעים, (בהתחשב בעובדה שהיא אומרת גם על הבישולים שלי שהיא טעימים). אבל לבסוף, תחת מחאה גררתי אותה מהתור האינסופי של המזנון לעבר המקדונלד הסמוך.

ובחזרה לאיקאה. שמתם לב שהעגלות של איקאה הם בצורת הליכון של קשיש שאליו מחוברת שקית צהובה? ובכן, זה לא במקרה. סיור באיקאה משול למסע בין-גלקטי המשפיע על הנוסעים בצורה מגדרית שונה. בעוד נשים נהנות מסיורים בכל חלקי החנות, גברים חווים תחושות המקבילות למסע של האינטרפרייז מסטאר-טרק. באמת, במהלך 3 שעות סיור באיקאה אנחנו מזדקנים בשלושים שנות אור!!! לקראת הקופות ניתן לראות בנשים מחויוכות ומרוצות לצד גברים נבובים, השעונים על הליכונים מגוחכים כאילו הם מחכים לאוטובוסים של בית הפנסיונרים שייקח אותם לטיול בשמש.

לאורך המסלול הדסי מתקילה אותי בשאלות – "אתה חושב שהשולחן הזה יתאים לנו לסלון?", "מסגרת של תמונה בצבע סגול זה מסתדר בפרוזדור לדירה?", "אנחנו לא צריכים סיר כזה?"

רגע, אני חושב לעצמי, מאיפה בנק השאלות הזה נוחת עלי? אהה!! מפעילים עלי פה מניפולציה בסיסית מתוך ספרי חינוך פעוטות בסגנון "הלוחשת לתינוקות" – גורמים לי להתעסק בדברים אחרים מלבד הקיטורים הרגילים שלי – זה לא פייר!! ולמה לעזאזל לקח לי חצי איקאה להבין את זה???

אני ממהר להטיח בהדסי את האישום – "תפסיקי לחרטט אותי בוואזות ובואי נקנה מה שצריך ונעוף מפה!" הדסי, בשלוות נפש ומבלי להיראות מופתעת משיבה – "תתנהג יפה, קצת סבלנות ונקנה לך את סט כוסות הפיינט שרצית". טוב, הושתקתי לעוד שעה.

רק אני וההליכון שלי...

החלק הקשה ביותר של הסיור היה בחירת כריות לסלון. התרומה שלי לבחירת הכריות הסתכמה במשפט האלמותי – "לדעתי כריות בגוונים של שחור ולבן מתאימות במיוחד לסלון בצבעים של שחור ולבן". אין ספק שלאחר חוות דעת המומחה שמסרתי בתחום,נשללה זכותי מלחוות דעה בנושא אקוטי זה.

לקראת 23:00 בלילה של אותו יום, המשימה הושלמה- ארון הורכב בביתנו.

בהוראות ההרכבה היא אמורה לעזור. לעזור ולהעיר הערות זה לא אותו דבר!!!

למחרת היום קיבלתי השראה מחבר אנגלי לעבודה לעסוק בפעילות גברית קלאסית – הימור על מירוץ סוסים! בסופ"ש הזה הסביר לי פול, מתרחש האירוע המרגש של השנה הגראנד נשיונל!

מרוצי סוסים? בתחילה הייתי מסויג, אני יודע להפסיד את הכסף שלי גם בתוכנית הפנסיונית של "מבטחים" מבלי שאני מהמר עליו, אבל, פול אמר שיש לו טיפים טובים בנושא, הוא כבר שבועות קורא את כל הרכלויות על כל הג'וקיס (הרוכבים) ועל הסוסים, ואם זה מעניין אותי הוא יסביר לי כל מה שאני צריך לדעת בכמה דקות.

אוקיי, לא מדובר במדע טילים. הסוס צריך להיות בן 10, 9 זה צעיר מידי, 11 זה כבר זקן.

הוא צריך לשקול 10:8,כאשר אין לי מושג מה זה אומר (חלק מזה, זה משקל הרוכב). צריך להתחשב בתנאי מזג אוויר. אם במהלך השבוע יירד גשם- סוסים קלים ירוצו טוב יותר על משטח רך, ואם לא יירד גשם אז סוסים כבדים יותר מבחינת מסת שריר, ישרדו טוב יותר מרוץ ספרינט של 4 מייל עם 30(!) משוכות.

ככלל, אמר לי פול, אתה יכול להיכנס לאתר של ה- Grand National כל הטיפים הם שם.

אחרי כל זה, המשוכה הראשונה במירוץ שלי היא להסביר להדסי שאני רוצה בכלל להמר על סוסים.

הדסי תתנגד בזה אין לי ספק, מדובר בספורט אכזרי שלא תמיד הסוסים שורדים אותו. אבל, "התחרות הזו כל-כך מסודרת ומאורגנת", כך טענתי בפניה, "שהמלכה בעצמה הולכת לשם. וחוצמזה, יש וטרינרים מומחי רווחה של סוסים הנמצאים בין המארגנים".

ואז הנחתי את ההצעה-שאי-אפשר-לסרב-לה: "תראי, אני אלמד את הנושא ואהמר בצורה מושכלת, על 10 פאונד. את תהמרי על 10 פאונד בעצמך, ונראה מי מהסוסים שלנו מגיע לפני מי!" (אין כמו להכניס קצת אלמנט של תחרותיות על מנת להפיג חששות ומעצורים).

הדסי הסכימה בתנאים – "אוקיי, מהמרים פעם אחת ועל 20 פאונד בלבד!".

מיד ניגשתי למלאכת למידת החומר. קראתי את כל הטיפים בנושא של ה-BBC, the Guardian, Sky Sport. המסקנות הם פשוטות Synchronized ("המסונכרן") הוא הסוס בעל הסיכויים הטובים ביותר לזכות, כל סוכני ההימורים נותנים לו יחס של 1:7 כלומר, על כל פאונד שתסכן תקבל שבע במקרה שהוא יזכה. Synchronized הוא האלוף של Cheltenham (המרוץ אשר פותח את העונה ונחשב למדד טוב לסיכוי לקחת את הגרנד נשיונל). אחריו יש מספר סוסים West End Rocker, Sea Bass, Chicago Grey לכולם סיכויים של 1:10-1:12 תלוי בסוכנות ההימורים. יתר הסוסים עם סיכויים של בין 1:16 ל-1:150.

טוב. אני לא אלך על הבנאלי לא אהמר על Synchronized כי ממילא כולם יהמרו עליו ולסכן 10 פאונד בשביל 70 זה לא תוחלת מי יודע מה להימור. 

אני אקח את West End Rocker זה שם של אלוף וגם הנתונים של הסוס סבבה, אין ספק מבחינתי הוא האלוף הבא. 

את Sea Bass  פסלתי מהשיקול הענייני שיש לו, רחמנא ליצלן, רוכבת(!?) וידוע שרוכבת מעולם לא ניצחה בגרנד נשיונל ובכלל, אם יהיה שם רוכב חרדי והוא יגיד לה: "נשים מאחורה בבקשה", מה יהיה על הכסף שלי? 

Chicago Grey קצת צעיר (9) וכבד 10-13, הוא נפסל גם כן. ברגע האחרון החלטתי להמר גם על סוס בשם Becauseicouldntsee (בגלל שלא יכולתי לראות) הוא צעיר ומבטיח ועם סיכוי של 1:18. אם הוא יזכה יראיינו אותי לכל העיתונים ואני עשוי להפוך לגורו הימורים ברחבי האי.

התקשרתי להדסי.

אני: "בחרתי את הסוסים שלי, עכשיו תורך".

הדסי – "תקריא לי את השמות?"

אני: "מה בלי סטטיסטיקה בלי נתונים?"

הדסי: "בלי".

אני: "טוב, יש את Synchronized  (כדאי לך) יש את According to pete, יש את Shakalakaboomboom, Killyglen, Cappa Bleu, On his own ועוד איזה חמישים שמות".

הדסי: "שקלאקא בום בום נשמע מגניב ו-Cappa נשמע כמו פפה, שים על שניהם."

אני: "איזה מין שיקול זה נשמע כמו פפה??"

הדסי: "שים וזהו."

לאחר דברים אלו, צריך לבחור סוכנות הימורים. אני, שצר עולמי כעולם פסקי הדין שאני קורא, יודע שבשנת 1963 ניתן פסק הדין (המרתק) Ladbroke v. William Hill העוסק בשני סוכני ההימורים מהגדולים באנגליה, בו קבע ה- House of Lords  ש- Ladbroke פגעו בקניין הרוחני של William Hill כאשר הם העתיקו מהם את פורמט כרטיסי ההימור.

אז נלך ישר למקור. נכנסתי לאתר של ויליאם היל, והימרתי על ארבעת הסוסים תוך שאני מבכה את הרגע שאישרתי לאשתי להמר. (קפפה נשמע כמו פפה, נו באמת, לך תבנה מדינה...)

למען הזהירות, הימרתי הימור ממסוג Each Way שמאפשר לנו לזכות בחלק יחסי אם כל אחד מהסוסים יגיע בין המקום הראשון לרביעי. דבר אשר מגדיל את הסיכוי משמעותית כאשר מתחרים נגד 50 סוסים.

ההימור המתוחכם עלה לי ב-10 פאונד נוספים מה שאומר שאני חורג ב-10 פאונד ממה שהבטחתי להדסי, אבל שטויות! אחרי שאתעשר, מה זה עוד 10 פאונד?

היום הגדול הגיע – יום שבת. כל היום ה-BBC חופר על הסוסים והסיכויים, כל אנגליה מהמרת על Synchronized. הטלויזיה מלאה בסיפורים מרגשים על הקשיש שמגדל סוסים מאז שהוא בן 5 והוא חולם שיום יבוא ואחד הסוסים שלו ייקח את הגראנד נשיונל. כל סלב נותן את הפייבוריט שלו לזכיה. כולם מתמקדים ברוכבות ומה הסיכוי שלהן לצד הרוכבים המנוסים יותר. מלא דרמה ובירה.

16:00 – הסוסים נערכים לנקודת ההזנקה, הם צועדים גאים ויפים, כל אחד והג'וקי שלו.

אבל, מה זה? Synchronized לא כל-כך מסונכרן עם הרוכב שלו, עוד לפני הזינוק הוא זורק את הג'וקי לרצפה ובורח. אנגליה עוצרת את נשמתה, ככה נראה מי שאמור להביא את התואר?

רכב אוסף את הרוכב הנבוך (אלוף צ'לטנהם, בכל זאת) ועשרות אנשים רודפים אחרי Synchronized להביא אותו לנקודת הזינוק. הסוס היפה הזה פשוט לא רוצה להתחרות היום.

16:15 – אחרי שלוש פסילות הסוסים מזנקים! איזה עוצמה – חמישים סוסים ענקיים דוהרים בכל הכוח-סוס שלהם לעבר המשוכה הראשונה. 

הם מגיעים למשוכה הראשונה, Synchronized נופל ועוד איזה שלושה סוסים. אני בודק מהר את הכרטיסים שבידי, החבר'ה שלי עדיין בסדר.

משוכה שניה – West End Rocker נופל, באסה!! נשארתי עם שני הסוסים הצולעים של הדסי ועם Becauseicouldntsee. די מהר מתברר שמה ש-Becauseicouldntsee לא יכול לראות הוא את משוכה מספר 13 שאותה הוא עובר אבל הג'וקי שלו לא.

רגע אחד, מי מוביל? Shakalakaboomboom של הדסי נמצא במקום הראשון אחרי 18 משוכות והוא נראה כאילו רודף אחריו נמר בנגלי שום דבר לא עוצר אותו.

28 משוכות עברו. שקאלאקאבומבום עדיין ראשון! הדסי מרגישה את ההתלהבות שלי מתעוררת ובאה לסלון. בשלב זה רק 10 סוסים רצים, כל השאר כבר נפלו או וויתרו.

"תחזיקי אצבעות!" אני צועק ברגע של התלהבות "עוד שתי משוכות ואני קורא לבת שלנו על שמו!", בעוד הדסי מנסה לעכל את העובדה שהיא נשואה לאדם לא שפוי, שקאלאקאבומבום עובר ראשון את המשוכה השלושים, יש לו עוד מאתיים יארד לרוץ ולסדר לי לקנות חצי איקאה!!

אבל מה זה הוא נחלש. שיט! מתחילים לסגור עליו כמה רוכבים!

לא יכול להיות! מי שעוקף אותו ראשון הוא לא אחרת מאשר SeaBass, הרוכבת הארורה, שאף אחד (כולל אמא שלה) לא הימר עליה. שאקלאקאבומבום לא עומד בפאדיחה ועוד שלושה סוסים עוקפים אותו. אוקיי הוא רביעי, זה עדיין לא אבוד, נוכל להחזיר חלק מההשקעה.

חמישים מטר לסיום עוד סוס עוקף אותו, אני כבר עומד לבעוט בטלוויזה מרוב עצבים ואז אני שומע את השדר של הBBC מכריז, They Have Finished!!!

1.Neptune Collonges - D Jacob - P Nicholls - 33/1
2.Sunnyhillboy - R McLernon - J O'Neill - 16/1
3.Seabass - Ms K Walsh - T Walsh - 8/1JF

מקום רביעי, אני משפשף את העיניים ק-פפא בלו

4.Cappa Bleu - P Moloney - E Williams - 16/1

לא יאומן פפה עשה זאת!
זה היה ברור שמדובר בסוס בלתי רגיל! איזה מזל שהמלצתי להדסי להמר עליו! רגע. מה, שמתי עליו רק 5 פאונד? ועל העגלות West End Rocker  וה-אוואר Becauseicouldntsee שמתי 10??
אז ההחזר שלי הוא רק 20 פאונד? 10 פחות מההשקעה?!
ידעתי שאסור להמר על יותר מעשרים פאונד, לא אמרתי לכם??

כפרה עליך קפפא!

http://www.dailymail.co.uk/sport/racing/article-2129496/Grand-National-2012-Peter-Scudamore-tips-Cappa-Bleu.html

מסקנות-

1.      הזוכה הוא סוס אלמוני, אף אחד לא ספר אותו, מרוץ סוסים זה לא מדע.

2.      מרוצי סוסים הם אכזריים ואנחנו לא נעודד בעתיד את הספורט הזה, שני סוסים הורדמו בתום המרוץ בשל שברים. אין לזה הצדקה גם אם ווילאם היל עושים אחלה קופה בהימורים.

3.      לילדה שלנו יהיה שם נורמאלי.

שיהיה המשך שבוע טוב לכולם,

נשיקות מאיתנו.

Payback Time

אתם אולי אינטליגנטים אבל אתם עצלנים מבחינה אינטלקטואלית. במילים אלו ממש בחר המרצה ל-  International and Comparative Copyright Law and Related Rights. לסכם את הקורס שזה עתה הוא העביר בו את ההרצאה האחרונה.

ד"ר פואד מאקין (Makeen) אמר בכיתה עוד כמה דברים קשים על התרבות שלנו (הסטודנטים) על החינוך הקלוקל שקיבלנו, ועל כך שהוא מודה לנו שאיתגרנו את החלטתו להקדיש את חייו המקצועיים למחקר אקדמי ולחינוך הדורות הבאים של עו"ד העוסקים בתחום הקניין הרוחני. "כשמעבירים לכם שיעור," הוא אמר, "עולה מחשבה בלתי נמנעת שאולי עדיף היה להישאר עו"ד בפירמה ולהשאיר את החינוך האקדמי לאנשים שאדישים לתוצר עמלם".

על אף ואולי בגלל רגשות האשם בשל הרושם הרע שהותרנו בו, רגע לפני שאנו ניגשים לכתוב מבחן של שלוש שעות (בנושא המרתק הנזכר בפסקה הראשונה), שאותו יבדוק שבר-הכלי אשר מכונה ד"ר מאקין, כשהוא המשיך ושאל: "אוקיי, מי עכשיו רוצה לבוא איתי לפאב?" התנדבנו כולנו לארח לו חברה בשעתו הקשה, בזוכרנו כי בפעמים הקודמות כשהוא שאל את אותה השאלה הוא שילם על כל המשקאות בעצמו...

טוב, באופן טבעי השאלה הבאה היא "היכן נשתה?" לאחר דיון קצר בין האנשים שרצו פאב בו ישודר הפסדה של צ'לסי למאנסיטי, לבין הנשים שרצו פאב שיש בו מוזיקה (צריך להיות פתוח לרעיונות מוזרים לפעמים) הכריע מאקין באומרו "נלך לפאב של SOAS".

ביום רגיל, אין לי מה לחפש ב- soas בית הספר ללימודי מזרחנות ולימודי אפריקה אשר הוציא מתוכו יותר נוסעי מרמרה מכל בית ספר אחר בלונדון, אבל היות שזה המגרש הביתי של מאקין ולהערכתי הוא משלם, יאללה מה כבר יכול להיות? כל מה שצריך לעשות הוא להיבלע בהמון, ויתרה מכך, כל הרציונאל של מי שהמציא את הפאבים היה שהם "מוסלם פריי" לא?

בכניסה ל-Soas יש בידוק ביטחוני. זה קצת אירוני, כי זה כמו לעשות בידוק ביטחוני בצד השני של מחסום ארז, המחבלים כבר בפנים. בכל מקרה היות ופארנואידיות עוד לא הרגה אף אחד (ויתקנו אותי הפסיכולוגים שביננו), השארתי שם בדוי ברישום בכניסה והמשכתי עם זרם הסטודנטים לפאב.

Soas Pub - The best music I've heard in a pub for a long time

אממ.. יום רביעי – איך יכולנו לשכוח זהו Quiz night! כל החכמים שביננו שחושבים שזה הזמן להרשים את הסובבים בידע מופלג ובאופקים אינסופיים של קוסמופוליטיות, אנא ענו על השאלה הבא: איזה מדינה נכנסה לאיחוד האירופי בשנת 2009? אימצה את היורו באותה שנה ואיך נקרא המטבע שזנחה?

נכון שכל מי שיש לו סמארט פון חושב שזו שאלה קלה? ובכן, הסמארט פון שלי נדרס. הטלפון הנוכחי שלי יודע רק להגיד Ready, one two three! במבטא סיני כבד כשהוא מצלם תמונה וגם השטות הזו נאמרת על-ידי הטלפון אחרי שהתמונה כבר צולמה בפועל, כך שהיא מיותרת לחלוטין!

מאחר ומאקין החליט שהכי יעיל יהיה שכל סטודנט יקח הזמנת שתיה משתי סטודנטיות ייגש לבר ויביא משקאות, פניתי לסטודנטיות שלצידי ושאלתי "מה תרצו לשתות?" לקח לי קצת זמן להסביר להן ש(א) אני לא מלצר, (ב) אני לא יודע את תפריט הקוקטליים בעל-פה, (ג) אני פה פעם ראשונה ו-(ד) מה קרה לערכי הפמיניזם הבועטים של הסטודנטיות למשפטים, שכאשר הם נפגשים באפשרות לבלות על חשבון אחרים, כל העקרונות של עצמאות כלכלית, אדון לגורלך וכיו"ב רעיונות שנשמעים מעולה בכיתה נזנחים במהרה בפאב.

טוב, את עיקרון ד' לא באמת דיסקסתי איתן, זו סתם מחשבה שלקחתי איתי לבר תוך שאני זוכר להביא להן וודקה תפוזים ויין לבן, בחירות כל-כך בנאליות שכל הדיון דלעיל נראה ממש מיותר.  

בחזרה למאקין. מרגע לרגע היה נראה שמצב רוחו משתפר, אחת לכמה דקות הוא נשמע אומר: Leticia time to smoke ואז הוא נעלם אם איזו סטודנטית לכמה דקות של שאיפת עשן (אין לי שום מודיעין לחשוד שלטיסיה זרמה איתו מעבר לסיגריה אבל מעניין לציין שאף סטודנט לא הוזמן לעישון).

מאחר וגם אני צריך להתחבב על המרצה טרם הוא בודק את מבחני, וכאמור אינני מעשן ואינני לטיסיה, שאלתי את מאקין "מה תרצה מהבר?" בשלב זה כבר היה ברור שהוא לא ישלם על השתיה ולכן לפחות אנסה להרוויח קצת קרדיט בכך שאהיה הראשון שיציע לו לשתות.

כאשר מזמינים אתכם לשתות, לא אמור להיות חוק לא כתוב שהכוונה היא לבירה או מקסימום כוס יין? ובכן מאקין כמשפטן דגול מאמין רק בחוקים כתובים ולכן הוא אמר לי בפשטות:

"Double Scotch Oban with three ice cubes"

בשלב זה הבנתי, נפלתי לאמבוש.

אמבוש ברור כל-כך לא זהיתי מאז משחק הכדורגל הידוע לשמצה בין צוערים למפקדים ביום הספורט השנתי בבה"ד 1. ובכן, למפקדים יש שיטה, במשחק הכדורגל המסורתי הם שמים בשער לא פחות מאשר מפקד בה"ד 1. בתחילה זה לא נראה נורא, כמפקדים ותיקים בדרך כלל הכושר שלהם נחות ולכן לך כחלק מקבוצת הצוערים האתגר נראה זניח, אבל לאחר שתי דקות כשאתה מקבל כדור מהקישור ומוצא עצמך במצב של אחד על אחד מול המפקד אתה מבין לאיזה ברוך נכנסת.

תן פיצוץ לשער – ונראה איזה שוער יעמוד מולך בועדת ההדחה הקרובה.

תחטיא באופן מביך מול הקשיש עם שלושת הפלאפלים – תהיה ללעג ולקלס מול חבריך הצוערים עד סוף הקורס. הסיטואציה היא lose-lose situation.

בלית ברירה קניתי למאקין (ולא בפעם האחרונה באותו הערב) את הדאבל סקוטש שלו, אגב מי שלא התנסה ב-Oban whisky זו ההמלצה השבועית שלי.

Oban Whisky
מכל מלמדיי השכלתי

© ד"ר מאקין - שלא יתבע אותי על שימוש במשקה שלו

אחרי ששתינו קצת מצב הרוח השתפר פלאים, ניצלתי את הזמן לנטוורקינג ואספתי כתובות מייל ומספרי טלפון של כל מי שיכול להיות לי לעזר בתקופת המבחנים הקרובה.

אחרי שהחידון נגמר סוף סוף, הפאב קצת התרוקן מהאטרקציה, מאקין שאל אותי לתוכניותיי לעתיד.

השבתי לו שאחרי שאסיים את התואר אשוב לישראל ואנסה להשתלב במשרד מוביל בתחום, אבל בהשפעת הוויסקי אמרתי לו גם שאתמול בלילה היה לי סיוט, חלמתי שאני שב לישראל והעבודה היחידה שאני מוצא היא במשרד שבו התמחיתי וגם שם מוכנים לקבל אותי רק בתנאי שאעסוק אך ורק בסעדים זמניים. (למי שלא יודע מהם סעדים זמניים, הכוונה היא לכל אותן בקשות דחופות מבית המשפט אשר מטרתן היא לתת למבקש צו אשר ימנע מהנתבע להפוך את פסק הדין לכשיינתן (בעוד חמש שנים) לתיאורטי בלבד. למשל, בקשה לעיקול נכסים של קבלן רגע לפני שהוא בורח מהארץ ומכריז על עצמו כפושט רגל, או, בקשה למתן צו מניעה לעיריה מלהרוס לכם את המרפסת טרם הדיון בבית המשפט אם היא חוקית או לא) היות והבקשות הללו הן דחופות, הן הופכות גם מקצוע לא מרתק ואיטי כמו עריכת דין למשהו מיידי שמצריך אותך לקפוץ כל פעם שהפקס במשרד משמיע צליל קבלה של מסמך בידיעה ש'הנה עוד לילה הלך'.

מאקין הקשיב לחלומי ואמר בפנים עצובות: "אתה יודע ניב, גם לי היה סיוט אתמול בלילה. אמש חלמתי שאני צריך לקום ולהעביר לך ולחבריך שיעור בין 17:00 ל-19:00 בנושא של קופירייט."

אני לא מומחה בפיענוח חלומות אבל לעניות דעתי עלינו ללמוד מכך כמה לקחים –

1.      לפעמים חלומות מתגשמים ולא רק הטובים שבהם.

2.      כל עבודה מכבדת את בעליה, שתית וויסקי לא בהכרח.

3.      מאקין לא מרגיש שום צורך להתחנף אלינו, המבחן שלו יהיה קשה בהתאם.

הנסיעה לגרינפורד חזרה היתה ארוכה ומסוחררת, עוד שנת לימוד הסתיימה לה!

מתנצל על הפוסט האגוצנטרי, אני בטוח שלהדסי קרו דברים יותר מרגשים בשבועות האחרונים לרבות הגיחה שלה לסקוטלנד, אבל הייתי חייב לפרוק. מן הסתם היא תעדכן אתכם פייס טו פייס בפסח.

מקווים לראותכם במהרה, שיהיה לכולם חג שמח,

Oban עשוי להיות חמץ...