Between Ikea and the Grand National

אוקיי, מאז שעברנו לגרינפורד יש לנו בבית חדר לא מנוצל. בהתחלה זה היה ממש כיף לומר את זה. אחרי שגרנו שנה וחצי בסטודיו, פתאום יש לנו אפשרות לזרוק את הבלאגן שלנו בחדר לא שימושי, לסגור את הדלת וליהנות משאר הבית (תחליף נהדר לעוזרת).

אבל מקץ כמה שבועות מתחיל להימאס מהמחסן המאולתר, וגם מתברר, שהדסי צריכה חדר נוסף פנוי בבית שיהיה לה לאיפה לשלוח אותי כשאני רובץ בסלון מול משחק של ריאל מדריד, תוך שהיא מפטירה – "אין לך איזה שלושה מבחנים ללמוד אליהם? אולי תלך לחדר השני ללמוד!"

טוב. אם אין ברירה, אז אין ברירה. כל הדרכים מובילות לאיקאה וגם אוטובוס מספר 95 מגרינפורד עם החלפה ב- Hanger Lane Gyratory לקו 112. מעודד מההצלחה הקודמת שלי לקנות ספריה בצבע דשא שמתאימה לסלון רק כאשר בטלויזיה משודר כדורגל, הסכמתי לגיחה קצרה לחנות שבוומבלי, במטרה מוצהרת לקנות ארון בגדים שיפטור once and for all את בעיית האיחסון שהשטיח והרצפה בחדר הנוסף לא פותרים.

תמיד הייתי חזק בשילוב צבעים

על טעויות משלמים מהר. לא לקחנו בחשבון שזהו Bank Holiday של הפסחא, כלומר, סופ"ש ארוך של חג, שמיתג עצמו כ"חג האביב להתחדשות הבית". יש בתוך איקאה יותר אנשים משיש בשטוקהולם ברגעים אלו.

מתברר שחרף טענותיה של הדסי שאין לה שום דודא מיוחדת למזון במהלך ההריון, החל מהיציאה מהבית היא כבר מפנטזת על קציצות ופירה בסגנון שוודי זול המוגשות במזנון של איקאה. ניסיתי להסביר לה שזה לא טעים ושזה קצת מעליב שהיא אומרת שהאוכל של איקאה טעים, (בהתחשב בעובדה שהיא אומרת גם על הבישולים שלי שהיא טעימים). אבל לבסוף, תחת מחאה גררתי אותה מהתור האינסופי של המזנון לעבר המקדונלד הסמוך.

ובחזרה לאיקאה. שמתם לב שהעגלות של איקאה הם בצורת הליכון של קשיש שאליו מחוברת שקית צהובה? ובכן, זה לא במקרה. סיור באיקאה משול למסע בין-גלקטי המשפיע על הנוסעים בצורה מגדרית שונה. בעוד נשים נהנות מסיורים בכל חלקי החנות, גברים חווים תחושות המקבילות למסע של האינטרפרייז מסטאר-טרק. באמת, במהלך 3 שעות סיור באיקאה אנחנו מזדקנים בשלושים שנות אור!!! לקראת הקופות ניתן לראות בנשים מחויוכות ומרוצות לצד גברים נבובים, השעונים על הליכונים מגוחכים כאילו הם מחכים לאוטובוסים של בית הפנסיונרים שייקח אותם לטיול בשמש.

לאורך המסלול הדסי מתקילה אותי בשאלות – "אתה חושב שהשולחן הזה יתאים לנו לסלון?", "מסגרת של תמונה בצבע סגול זה מסתדר בפרוזדור לדירה?", "אנחנו לא צריכים סיר כזה?"

רגע, אני חושב לעצמי, מאיפה בנק השאלות הזה נוחת עלי? אהה!! מפעילים עלי פה מניפולציה בסיסית מתוך ספרי חינוך פעוטות בסגנון "הלוחשת לתינוקות" – גורמים לי להתעסק בדברים אחרים מלבד הקיטורים הרגילים שלי – זה לא פייר!! ולמה לעזאזל לקח לי חצי איקאה להבין את זה???

אני ממהר להטיח בהדסי את האישום – "תפסיקי לחרטט אותי בוואזות ובואי נקנה מה שצריך ונעוף מפה!" הדסי, בשלוות נפש ומבלי להיראות מופתעת משיבה – "תתנהג יפה, קצת סבלנות ונקנה לך את סט כוסות הפיינט שרצית". טוב, הושתקתי לעוד שעה.

רק אני וההליכון שלי...

החלק הקשה ביותר של הסיור היה בחירת כריות לסלון. התרומה שלי לבחירת הכריות הסתכמה במשפט האלמותי – "לדעתי כריות בגוונים של שחור ולבן מתאימות במיוחד לסלון בצבעים של שחור ולבן". אין ספק שלאחר חוות דעת המומחה שמסרתי בתחום,נשללה זכותי מלחוות דעה בנושא אקוטי זה.

לקראת 23:00 בלילה של אותו יום, המשימה הושלמה- ארון הורכב בביתנו.

בהוראות ההרכבה היא אמורה לעזור. לעזור ולהעיר הערות זה לא אותו דבר!!!

למחרת היום קיבלתי השראה מחבר אנגלי לעבודה לעסוק בפעילות גברית קלאסית – הימור על מירוץ סוסים! בסופ"ש הזה הסביר לי פול, מתרחש האירוע המרגש של השנה הגראנד נשיונל!

מרוצי סוסים? בתחילה הייתי מסויג, אני יודע להפסיד את הכסף שלי גם בתוכנית הפנסיונית של "מבטחים" מבלי שאני מהמר עליו, אבל, פול אמר שיש לו טיפים טובים בנושא, הוא כבר שבועות קורא את כל הרכלויות על כל הג'וקיס (הרוכבים) ועל הסוסים, ואם זה מעניין אותי הוא יסביר לי כל מה שאני צריך לדעת בכמה דקות.

אוקיי, לא מדובר במדע טילים. הסוס צריך להיות בן 10, 9 זה צעיר מידי, 11 זה כבר זקן.

הוא צריך לשקול 10:8,כאשר אין לי מושג מה זה אומר (חלק מזה, זה משקל הרוכב). צריך להתחשב בתנאי מזג אוויר. אם במהלך השבוע יירד גשם- סוסים קלים ירוצו טוב יותר על משטח רך, ואם לא יירד גשם אז סוסים כבדים יותר מבחינת מסת שריר, ישרדו טוב יותר מרוץ ספרינט של 4 מייל עם 30(!) משוכות.

ככלל, אמר לי פול, אתה יכול להיכנס לאתר של ה- Grand National כל הטיפים הם שם.

אחרי כל זה, המשוכה הראשונה במירוץ שלי היא להסביר להדסי שאני רוצה בכלל להמר על סוסים.

הדסי תתנגד בזה אין לי ספק, מדובר בספורט אכזרי שלא תמיד הסוסים שורדים אותו. אבל, "התחרות הזו כל-כך מסודרת ומאורגנת", כך טענתי בפניה, "שהמלכה בעצמה הולכת לשם. וחוצמזה, יש וטרינרים מומחי רווחה של סוסים הנמצאים בין המארגנים".

ואז הנחתי את ההצעה-שאי-אפשר-לסרב-לה: "תראי, אני אלמד את הנושא ואהמר בצורה מושכלת, על 10 פאונד. את תהמרי על 10 פאונד בעצמך, ונראה מי מהסוסים שלנו מגיע לפני מי!" (אין כמו להכניס קצת אלמנט של תחרותיות על מנת להפיג חששות ומעצורים).

הדסי הסכימה בתנאים – "אוקיי, מהמרים פעם אחת ועל 20 פאונד בלבד!".

מיד ניגשתי למלאכת למידת החומר. קראתי את כל הטיפים בנושא של ה-BBC, the Guardian, Sky Sport. המסקנות הם פשוטות Synchronized ("המסונכרן") הוא הסוס בעל הסיכויים הטובים ביותר לזכות, כל סוכני ההימורים נותנים לו יחס של 1:7 כלומר, על כל פאונד שתסכן תקבל שבע במקרה שהוא יזכה. Synchronized הוא האלוף של Cheltenham (המרוץ אשר פותח את העונה ונחשב למדד טוב לסיכוי לקחת את הגרנד נשיונל). אחריו יש מספר סוסים West End Rocker, Sea Bass, Chicago Grey לכולם סיכויים של 1:10-1:12 תלוי בסוכנות ההימורים. יתר הסוסים עם סיכויים של בין 1:16 ל-1:150.

טוב. אני לא אלך על הבנאלי לא אהמר על Synchronized כי ממילא כולם יהמרו עליו ולסכן 10 פאונד בשביל 70 זה לא תוחלת מי יודע מה להימור. 

אני אקח את West End Rocker זה שם של אלוף וגם הנתונים של הסוס סבבה, אין ספק מבחינתי הוא האלוף הבא. 

את Sea Bass  פסלתי מהשיקול הענייני שיש לו, רחמנא ליצלן, רוכבת(!?) וידוע שרוכבת מעולם לא ניצחה בגרנד נשיונל ובכלל, אם יהיה שם רוכב חרדי והוא יגיד לה: "נשים מאחורה בבקשה", מה יהיה על הכסף שלי? 

Chicago Grey קצת צעיר (9) וכבד 10-13, הוא נפסל גם כן. ברגע האחרון החלטתי להמר גם על סוס בשם Becauseicouldntsee (בגלל שלא יכולתי לראות) הוא צעיר ומבטיח ועם סיכוי של 1:18. אם הוא יזכה יראיינו אותי לכל העיתונים ואני עשוי להפוך לגורו הימורים ברחבי האי.

התקשרתי להדסי.

אני: "בחרתי את הסוסים שלי, עכשיו תורך".

הדסי – "תקריא לי את השמות?"

אני: "מה בלי סטטיסטיקה בלי נתונים?"

הדסי: "בלי".

אני: "טוב, יש את Synchronized  (כדאי לך) יש את According to pete, יש את Shakalakaboomboom, Killyglen, Cappa Bleu, On his own ועוד איזה חמישים שמות".

הדסי: "שקלאקא בום בום נשמע מגניב ו-Cappa נשמע כמו פפה, שים על שניהם."

אני: "איזה מין שיקול זה נשמע כמו פפה??"

הדסי: "שים וזהו."

לאחר דברים אלו, צריך לבחור סוכנות הימורים. אני, שצר עולמי כעולם פסקי הדין שאני קורא, יודע שבשנת 1963 ניתן פסק הדין (המרתק) Ladbroke v. William Hill העוסק בשני סוכני ההימורים מהגדולים באנגליה, בו קבע ה- House of Lords  ש- Ladbroke פגעו בקניין הרוחני של William Hill כאשר הם העתיקו מהם את פורמט כרטיסי ההימור.

אז נלך ישר למקור. נכנסתי לאתר של ויליאם היל, והימרתי על ארבעת הסוסים תוך שאני מבכה את הרגע שאישרתי לאשתי להמר. (קפפה נשמע כמו פפה, נו באמת, לך תבנה מדינה...)

למען הזהירות, הימרתי הימור ממסוג Each Way שמאפשר לנו לזכות בחלק יחסי אם כל אחד מהסוסים יגיע בין המקום הראשון לרביעי. דבר אשר מגדיל את הסיכוי משמעותית כאשר מתחרים נגד 50 סוסים.

ההימור המתוחכם עלה לי ב-10 פאונד נוספים מה שאומר שאני חורג ב-10 פאונד ממה שהבטחתי להדסי, אבל שטויות! אחרי שאתעשר, מה זה עוד 10 פאונד?

היום הגדול הגיע – יום שבת. כל היום ה-BBC חופר על הסוסים והסיכויים, כל אנגליה מהמרת על Synchronized. הטלויזיה מלאה בסיפורים מרגשים על הקשיש שמגדל סוסים מאז שהוא בן 5 והוא חולם שיום יבוא ואחד הסוסים שלו ייקח את הגראנד נשיונל. כל סלב נותן את הפייבוריט שלו לזכיה. כולם מתמקדים ברוכבות ומה הסיכוי שלהן לצד הרוכבים המנוסים יותר. מלא דרמה ובירה.

16:00 – הסוסים נערכים לנקודת ההזנקה, הם צועדים גאים ויפים, כל אחד והג'וקי שלו.

אבל, מה זה? Synchronized לא כל-כך מסונכרן עם הרוכב שלו, עוד לפני הזינוק הוא זורק את הג'וקי לרצפה ובורח. אנגליה עוצרת את נשמתה, ככה נראה מי שאמור להביא את התואר?

רכב אוסף את הרוכב הנבוך (אלוף צ'לטנהם, בכל זאת) ועשרות אנשים רודפים אחרי Synchronized להביא אותו לנקודת הזינוק. הסוס היפה הזה פשוט לא רוצה להתחרות היום.

16:15 – אחרי שלוש פסילות הסוסים מזנקים! איזה עוצמה – חמישים סוסים ענקיים דוהרים בכל הכוח-סוס שלהם לעבר המשוכה הראשונה. 

הם מגיעים למשוכה הראשונה, Synchronized נופל ועוד איזה שלושה סוסים. אני בודק מהר את הכרטיסים שבידי, החבר'ה שלי עדיין בסדר.

משוכה שניה – West End Rocker נופל, באסה!! נשארתי עם שני הסוסים הצולעים של הדסי ועם Becauseicouldntsee. די מהר מתברר שמה ש-Becauseicouldntsee לא יכול לראות הוא את משוכה מספר 13 שאותה הוא עובר אבל הג'וקי שלו לא.

רגע אחד, מי מוביל? Shakalakaboomboom של הדסי נמצא במקום הראשון אחרי 18 משוכות והוא נראה כאילו רודף אחריו נמר בנגלי שום דבר לא עוצר אותו.

28 משוכות עברו. שקאלאקאבומבום עדיין ראשון! הדסי מרגישה את ההתלהבות שלי מתעוררת ובאה לסלון. בשלב זה רק 10 סוסים רצים, כל השאר כבר נפלו או וויתרו.

"תחזיקי אצבעות!" אני צועק ברגע של התלהבות "עוד שתי משוכות ואני קורא לבת שלנו על שמו!", בעוד הדסי מנסה לעכל את העובדה שהיא נשואה לאדם לא שפוי, שקאלאקאבומבום עובר ראשון את המשוכה השלושים, יש לו עוד מאתיים יארד לרוץ ולסדר לי לקנות חצי איקאה!!

אבל מה זה הוא נחלש. שיט! מתחילים לסגור עליו כמה רוכבים!

לא יכול להיות! מי שעוקף אותו ראשון הוא לא אחרת מאשר SeaBass, הרוכבת הארורה, שאף אחד (כולל אמא שלה) לא הימר עליה. שאקלאקאבומבום לא עומד בפאדיחה ועוד שלושה סוסים עוקפים אותו. אוקיי הוא רביעי, זה עדיין לא אבוד, נוכל להחזיר חלק מההשקעה.

חמישים מטר לסיום עוד סוס עוקף אותו, אני כבר עומד לבעוט בטלוויזה מרוב עצבים ואז אני שומע את השדר של הBBC מכריז, They Have Finished!!!

1.Neptune Collonges - D Jacob - P Nicholls - 33/1
2.Sunnyhillboy - R McLernon - J O'Neill - 16/1
3.Seabass - Ms K Walsh - T Walsh - 8/1JF

מקום רביעי, אני משפשף את העיניים ק-פפא בלו

4.Cappa Bleu - P Moloney - E Williams - 16/1

לא יאומן פפה עשה זאת!
זה היה ברור שמדובר בסוס בלתי רגיל! איזה מזל שהמלצתי להדסי להמר עליו! רגע. מה, שמתי עליו רק 5 פאונד? ועל העגלות West End Rocker  וה-אוואר Becauseicouldntsee שמתי 10??
אז ההחזר שלי הוא רק 20 פאונד? 10 פחות מההשקעה?!
ידעתי שאסור להמר על יותר מעשרים פאונד, לא אמרתי לכם??

כפרה עליך קפפא!

http://www.dailymail.co.uk/sport/racing/article-2129496/Grand-National-2012-Peter-Scudamore-tips-Cappa-Bleu.html

מסקנות-

1.      הזוכה הוא סוס אלמוני, אף אחד לא ספר אותו, מרוץ סוסים זה לא מדע.

2.      מרוצי סוסים הם אכזריים ואנחנו לא נעודד בעתיד את הספורט הזה, שני סוסים הורדמו בתום המרוץ בשל שברים. אין לזה הצדקה גם אם ווילאם היל עושים אחלה קופה בהימורים.

3.      לילדה שלנו יהיה שם נורמאלי.

שיהיה המשך שבוע טוב לכולם,

נשיקות מאיתנו.

Payback Time

אתם אולי אינטליגנטים אבל אתם עצלנים מבחינה אינטלקטואלית. במילים אלו ממש בחר המרצה ל-  International and Comparative Copyright Law and Related Rights. לסכם את הקורס שזה עתה הוא העביר בו את ההרצאה האחרונה.

ד"ר פואד מאקין (Makeen) אמר בכיתה עוד כמה דברים קשים על התרבות שלנו (הסטודנטים) על החינוך הקלוקל שקיבלנו, ועל כך שהוא מודה לנו שאיתגרנו את החלטתו להקדיש את חייו המקצועיים למחקר אקדמי ולחינוך הדורות הבאים של עו"ד העוסקים בתחום הקניין הרוחני. "כשמעבירים לכם שיעור," הוא אמר, "עולה מחשבה בלתי נמנעת שאולי עדיף היה להישאר עו"ד בפירמה ולהשאיר את החינוך האקדמי לאנשים שאדישים לתוצר עמלם".

על אף ואולי בגלל רגשות האשם בשל הרושם הרע שהותרנו בו, רגע לפני שאנו ניגשים לכתוב מבחן של שלוש שעות (בנושא המרתק הנזכר בפסקה הראשונה), שאותו יבדוק שבר-הכלי אשר מכונה ד"ר מאקין, כשהוא המשיך ושאל: "אוקיי, מי עכשיו רוצה לבוא איתי לפאב?" התנדבנו כולנו לארח לו חברה בשעתו הקשה, בזוכרנו כי בפעמים הקודמות כשהוא שאל את אותה השאלה הוא שילם על כל המשקאות בעצמו...

טוב, באופן טבעי השאלה הבאה היא "היכן נשתה?" לאחר דיון קצר בין האנשים שרצו פאב בו ישודר הפסדה של צ'לסי למאנסיטי, לבין הנשים שרצו פאב שיש בו מוזיקה (צריך להיות פתוח לרעיונות מוזרים לפעמים) הכריע מאקין באומרו "נלך לפאב של SOAS".

ביום רגיל, אין לי מה לחפש ב- soas בית הספר ללימודי מזרחנות ולימודי אפריקה אשר הוציא מתוכו יותר נוסעי מרמרה מכל בית ספר אחר בלונדון, אבל היות שזה המגרש הביתי של מאקין ולהערכתי הוא משלם, יאללה מה כבר יכול להיות? כל מה שצריך לעשות הוא להיבלע בהמון, ויתרה מכך, כל הרציונאל של מי שהמציא את הפאבים היה שהם "מוסלם פריי" לא?

בכניסה ל-Soas יש בידוק ביטחוני. זה קצת אירוני, כי זה כמו לעשות בידוק ביטחוני בצד השני של מחסום ארז, המחבלים כבר בפנים. בכל מקרה היות ופארנואידיות עוד לא הרגה אף אחד (ויתקנו אותי הפסיכולוגים שביננו), השארתי שם בדוי ברישום בכניסה והמשכתי עם זרם הסטודנטים לפאב.

Soas Pub - The best music I've heard in a pub for a long time

אממ.. יום רביעי – איך יכולנו לשכוח זהו Quiz night! כל החכמים שביננו שחושבים שזה הזמן להרשים את הסובבים בידע מופלג ובאופקים אינסופיים של קוסמופוליטיות, אנא ענו על השאלה הבא: איזה מדינה נכנסה לאיחוד האירופי בשנת 2009? אימצה את היורו באותה שנה ואיך נקרא המטבע שזנחה?

נכון שכל מי שיש לו סמארט פון חושב שזו שאלה קלה? ובכן, הסמארט פון שלי נדרס. הטלפון הנוכחי שלי יודע רק להגיד Ready, one two three! במבטא סיני כבד כשהוא מצלם תמונה וגם השטות הזו נאמרת על-ידי הטלפון אחרי שהתמונה כבר צולמה בפועל, כך שהיא מיותרת לחלוטין!

מאחר ומאקין החליט שהכי יעיל יהיה שכל סטודנט יקח הזמנת שתיה משתי סטודנטיות ייגש לבר ויביא משקאות, פניתי לסטודנטיות שלצידי ושאלתי "מה תרצו לשתות?" לקח לי קצת זמן להסביר להן ש(א) אני לא מלצר, (ב) אני לא יודע את תפריט הקוקטליים בעל-פה, (ג) אני פה פעם ראשונה ו-(ד) מה קרה לערכי הפמיניזם הבועטים של הסטודנטיות למשפטים, שכאשר הם נפגשים באפשרות לבלות על חשבון אחרים, כל העקרונות של עצמאות כלכלית, אדון לגורלך וכיו"ב רעיונות שנשמעים מעולה בכיתה נזנחים במהרה בפאב.

טוב, את עיקרון ד' לא באמת דיסקסתי איתן, זו סתם מחשבה שלקחתי איתי לבר תוך שאני זוכר להביא להן וודקה תפוזים ויין לבן, בחירות כל-כך בנאליות שכל הדיון דלעיל נראה ממש מיותר.  

בחזרה למאקין. מרגע לרגע היה נראה שמצב רוחו משתפר, אחת לכמה דקות הוא נשמע אומר: Leticia time to smoke ואז הוא נעלם אם איזו סטודנטית לכמה דקות של שאיפת עשן (אין לי שום מודיעין לחשוד שלטיסיה זרמה איתו מעבר לסיגריה אבל מעניין לציין שאף סטודנט לא הוזמן לעישון).

מאחר וגם אני צריך להתחבב על המרצה טרם הוא בודק את מבחני, וכאמור אינני מעשן ואינני לטיסיה, שאלתי את מאקין "מה תרצה מהבר?" בשלב זה כבר היה ברור שהוא לא ישלם על השתיה ולכן לפחות אנסה להרוויח קצת קרדיט בכך שאהיה הראשון שיציע לו לשתות.

כאשר מזמינים אתכם לשתות, לא אמור להיות חוק לא כתוב שהכוונה היא לבירה או מקסימום כוס יין? ובכן מאקין כמשפטן דגול מאמין רק בחוקים כתובים ולכן הוא אמר לי בפשטות:

"Double Scotch Oban with three ice cubes"

בשלב זה הבנתי, נפלתי לאמבוש.

אמבוש ברור כל-כך לא זהיתי מאז משחק הכדורגל הידוע לשמצה בין צוערים למפקדים ביום הספורט השנתי בבה"ד 1. ובכן, למפקדים יש שיטה, במשחק הכדורגל המסורתי הם שמים בשער לא פחות מאשר מפקד בה"ד 1. בתחילה זה לא נראה נורא, כמפקדים ותיקים בדרך כלל הכושר שלהם נחות ולכן לך כחלק מקבוצת הצוערים האתגר נראה זניח, אבל לאחר שתי דקות כשאתה מקבל כדור מהקישור ומוצא עצמך במצב של אחד על אחד מול המפקד אתה מבין לאיזה ברוך נכנסת.

תן פיצוץ לשער – ונראה איזה שוער יעמוד מולך בועדת ההדחה הקרובה.

תחטיא באופן מביך מול הקשיש עם שלושת הפלאפלים – תהיה ללעג ולקלס מול חבריך הצוערים עד סוף הקורס. הסיטואציה היא lose-lose situation.

בלית ברירה קניתי למאקין (ולא בפעם האחרונה באותו הערב) את הדאבל סקוטש שלו, אגב מי שלא התנסה ב-Oban whisky זו ההמלצה השבועית שלי.

Oban Whisky
מכל מלמדיי השכלתי

© ד"ר מאקין - שלא יתבע אותי על שימוש במשקה שלו

אחרי ששתינו קצת מצב הרוח השתפר פלאים, ניצלתי את הזמן לנטוורקינג ואספתי כתובות מייל ומספרי טלפון של כל מי שיכול להיות לי לעזר בתקופת המבחנים הקרובה.

אחרי שהחידון נגמר סוף סוף, הפאב קצת התרוקן מהאטרקציה, מאקין שאל אותי לתוכניותיי לעתיד.

השבתי לו שאחרי שאסיים את התואר אשוב לישראל ואנסה להשתלב במשרד מוביל בתחום, אבל בהשפעת הוויסקי אמרתי לו גם שאתמול בלילה היה לי סיוט, חלמתי שאני שב לישראל והעבודה היחידה שאני מוצא היא במשרד שבו התמחיתי וגם שם מוכנים לקבל אותי רק בתנאי שאעסוק אך ורק בסעדים זמניים. (למי שלא יודע מהם סעדים זמניים, הכוונה היא לכל אותן בקשות דחופות מבית המשפט אשר מטרתן היא לתת למבקש צו אשר ימנע מהנתבע להפוך את פסק הדין לכשיינתן (בעוד חמש שנים) לתיאורטי בלבד. למשל, בקשה לעיקול נכסים של קבלן רגע לפני שהוא בורח מהארץ ומכריז על עצמו כפושט רגל, או, בקשה למתן צו מניעה לעיריה מלהרוס לכם את המרפסת טרם הדיון בבית המשפט אם היא חוקית או לא) היות והבקשות הללו הן דחופות, הן הופכות גם מקצוע לא מרתק ואיטי כמו עריכת דין למשהו מיידי שמצריך אותך לקפוץ כל פעם שהפקס במשרד משמיע צליל קבלה של מסמך בידיעה ש'הנה עוד לילה הלך'.

מאקין הקשיב לחלומי ואמר בפנים עצובות: "אתה יודע ניב, גם לי היה סיוט אתמול בלילה. אמש חלמתי שאני צריך לקום ולהעביר לך ולחבריך שיעור בין 17:00 ל-19:00 בנושא של קופירייט."

אני לא מומחה בפיענוח חלומות אבל לעניות דעתי עלינו ללמוד מכך כמה לקחים –

1.      לפעמים חלומות מתגשמים ולא רק הטובים שבהם.

2.      כל עבודה מכבדת את בעליה, שתית וויסקי לא בהכרח.

3.      מאקין לא מרגיש שום צורך להתחנף אלינו, המבחן שלו יהיה קשה בהתאם.

הנסיעה לגרינפורד חזרה היתה ארוכה ומסוחררת, עוד שנת לימוד הסתיימה לה!

מתנצל על הפוסט האגוצנטרי, אני בטוח שלהדסי קרו דברים יותר מרגשים בשבועות האחרונים לרבות הגיחה שלה לסקוטלנד, אבל הייתי חייב לפרוק. מן הסתם היא תעדכן אתכם פייס טו פייס בפסח.

מקווים לראותכם במהרה, שיהיה לכולם חג שמח,

Oban עשוי להיות חמץ...

Guys Beware from the Antenatal Care

גבר הולך לאיבוד דרך מרפאת הריון

איפה אני לעזאזל ואיך הגעתי לכאן?

אני שולף מהזיכרון את הכלל הראשון בניווט – "התברברת, לא נורא. תחזור לנקודה האחרונה שבה ידעת איפה אתה ותמשיך משם".  

אממ. איפה ומתי הייתי פעם אחרונה מאופס על עצמי? בלימודים? בעבודה? בבית?

הכי טוב לשלוף ידנית מהפאוצ' לכוון ב-90 מעלות לשמיים וכל 2 דקות לירות זיקוק לאוויר, בתקווה שרכב חפ"ק יבוא מה- nowhere ויחלץ אותי מהברוך...

אוקיי. תתאפס. הפלאשבק מהעבר לא רלוונטי. אין לך ידניות, אף כלב בדואי לא רודף אחריך והכי מבאס, אתה יודע בדיוק איפה אתה, ואיך הגעת לפה מלכתחילה... אתה במרפאת ההריון של בית החולים ה-Royal Free בהמפסטיד או בשפת המקום Antenatal Care. (אגב, בדקתי – בניגוד לשמם המבטיח הם לא Antennal care ולכן הם לא מתקינים לך אנטנת טלוויזיה לשיפור המצב רוח ולקליטת ערוצים נועזים בזמן ההריון).

מבט לימיני מבהיר לי את המצב לאשורו, הדסי ערנית, מרוכזת ולהבדיל ממני נראה שהיא שולטת במצב ביד רמה. היא כבר מכירה את האחיות, הרופאים והמזכירות. היא יודעת בכל רגע באיזה שבוע אנחנו וזאת אפילו מבלי להזדקק לאפליקציה הנהדרת Happy Pregnancy שבשבועות הראשונים להריון עזרה לי להיות מחובר להריון להפליא, לדעת בדיוק איזה שבוע אנחנו, איזה מערכות התפתחו בעובר, כמה נורמאלי זה להקיא כל שעתיים, מתי לצפות לפרצי אנרגיה מצד אשתי (בתחום זה האפליקציה פישלה) וכיו"ב תובנות.

מאז שהפלאפון שלי נדרס באכזריות על-ידי מלגזה רכובה בידי צועני חסר שיניים בשם ג'רי (סיפור ארוך, לא אלאה אתכם בפרטים ובין כה בטח כבר בכיתי באוזנכם את אובדן הטלפון שלי), אני פשוט מנותק מההריון, חי בהדחקה וניזון משמועות בלבד על מצב הצאצא העתידי שלי. ממש כמו ילד בן 14 שההורים הפעילו לו parental control software וכתוצאה מזה הפייסבוק שלו נחסם ורחמנא ליצלן' כדי להיות בעניינים הוא חייב ממש להיפגש עם חבריו.

כמו אותו בן 14 פתאטי, אני מגיע למרפאה ומעודכן אחרון במה קורה בהריון הזה. מה שלא משפר את ההרגשה שלי בהקשר הזה, היא העובדה שחלק מהאבות לעתיד שלצידי בחדר ההמתנה, הם באמת בני 14-16 מה שאומר בחשבון מהיר שאם אכשל בחינוך יוצא-חלצי, יש לי סיכוי להפוך להיות סבא לפני שאהיה בן 50!!

טוב, אז אם באתי למרפאה מבלי להתכונן ומבלי להכין את שיעורי הבית מראש (תחושה מוכרת שתוקפת אותי לפחות פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע באוניברסיטה), עלי לעשות אחד משניים, או בזמן המפגש עם הצוות הרפואי להקשיב, לעשות עצמי מבין ומדי פעם לשלב בשיחה קולות ביניים כמו Ye, Right, Will do, got you וכיו"ב, 

או להעלם.

החוכמה בלהעלם, (חברים תקשיבו טוב ותפנימו כי אני שורף כאן את היכולת שלי להשתמש בטכניקה זו בעתיד, אבל לכם עוד לא מאוחר לנסות ליישמה...) הוא לגרום לאשתך לחשוב שהיא שלחה אותך בעצם למשימה חשובה, וכך אתה מקבל פס להיעדרות בתפקיד. העלמות מוצלחת משלבת בהכרח פרקטיקה נשית מתישה המשתכללת מאוד בעת ההריון והמכונה – "לך תביא לי" או בגירסתה היותר מנומסת "בא לך להביא לי". השילוב צריך להיות יצירתי, אחרת תישרף לתמיד והדוגמה הבאה היא לצורך המחשה בלבד:

הסיטואציה מסדרון המתנה למפגש עם הצוות הרפואי, אשר יתפנה לשוחח איתנו בדבר התקדמות ההריון בדקות הקרובות –

אני:  "אממ... כתוב פה שויטמין D ממש חשוב בהריון, זה בטח חשוב."

הדסי: "ברור. ויטמין D בונה לעובר את העצם."

אני: "וואו, אני רוצה שלעובר יהיו עצמות חזקות." (כאן יש להמתין במבט מהורהר כעשרים שניות ליצירת אפקט מקסימלי), לפני שאני ממשיך ב-"את חושבת שאפשר להשפיע על זה באמצעות תזונה נכונה או משהו אחר?"

הדסי: בטח, צריך לאכול הרבה שקדים.

אני: מה, לא תנשנשי בינתיים קצת שקדים? עצמות זה ממש חשוב, אני לא רוצה ילד/ה חסרי עמוד שדרה.

הדסי: טוב. בא לך לקפוץ למארקס אנד ספנסר למטה להביא לי?

אני: זה ייקח לי דקה, אל תתחילו בלעדיי...

באמת שאני לא מבריזן סדרתי, אני באמת רוצה להיות שותף, אבל בשלב די מוקדם הבנתי שלמרות שהנוכחות שלנו (הגברים) בהריון היא חשובה, יותר חשוב שלא נפריע.

ההריון הוא לגמרי חוויה נשית, וכן אני יודע, יש גברים שמזדהים עם ההריון באופן טוטאלי, חווים בחילות, שרירים תפוסים, חולשה ועייפות, ולמרות שהאמריקאים טרחו ונתנו לתופעה זו את השם Couvade syndrome העובדה שניתן לקרוא על הסינדרום הזה באתר 2Bmommy.com מדברת בעד עצמה...

הזדהות טוטאלית זה רע

לנשים בהריון יש שפה משל עצמן. הן משוחחות ביניהן בשפת קודים לא מובנת כמו "תגידי, יש לך רחם קדמי או אחורי"? מה שגורם לי לתהות איפה המפרט? והאם באמת יש תינוקות שנולדים מהתחת?

 

האנגלים כנראה היו ערים לבעיתיות של נוכחות הגבר בהריון והצורך להעסיקו במשך 9 חודשים ולכן אם היוודע דבר ההריון, הרופא/ה מנפק לך חוברת "הכיצד להיערך כלכלית לתינוק". החוברת כוללת מידע אינפורמטיבי חשוב כמו מה יקרה אם תחסוך בצריכת הקפה מידי יום, סכום המוערך בשווי של 2 פאונד ליום? התשובה – עד סוף ההריון יהיו לך 560 פאונד וכנראה גם התמוטטות עצבים.

עוד נתון חשוב, שאם היו אומרים אותו קצת קודם, כנראה שפחות ילדים היו באים לעולם, הוא שתינוק באנגליה בממוצע עולה 10,000 פאונד בשנה הראשונה.

כנראה בגלל זה כשבישרתי לפיטר, עובד המחסן הותיק והמנוסה, שאשתי בהריון תגובתו היתה -

"Niv, you never listened. Till your son will be 18 years old, you would pay more than £1,000,000 for his well-being. What the F.. were you thinking??!"

מסך ענק

אם יש משהו שקופות חולים בכל העולם הפנימו, זה שבזמן שאתה ממתין לרופא, אתה קהל שבוי. לכן הם ציידו כל חדר המתנה במסך LCD FULL HD שיקרין לך תכנים שוטפי מוח. בעוד אני מתבונן במסך מנומם, קופצת הכותרת הבאה לתודעתי הרדומה – 

Breastfeeding the best way to feed your baby

אוקיי, אני נדרך. יש לכם את התשומת לב שלי, למדו אותי משהו חדש ובבקשה תשלבו תמונות.

תוך שניות אני מצטער על מחשבותיי הפרימיטיביות. על המסך מופיע שד ענק (לפחות "50) שלידו התינוק נראה כמו מי שכרית אויר עומדת להתפוצץ על פניו. לא!!! אני מסיט את תשומת לבה של הדסי, זה לא מסוכן? הפטמה לא יכולה להוציא לו עין?? אני חושב שהתגובתה היתה "תתבגר מפגר" או משהו דומה.

אחות הריון

אחת מדמויות המפתח בהריון הן ה-Midwife אחות ההריון אשר מלווה את כל ההריון, אמורה לייעץ, לערוך בדיקות, לתמוך וכו'. אנחנו קיבלנו את רייצ'ל. אחות הריון נחמדה וחייכנית עם חסרון בולט אחד, יש לה חוש הומור קצת חריג.

כך לדוגמה, כשהדסי ביקשה לדעת תוך כמה זמן יחזרו תוצאות בדיקת הדם שלה, השיבה לה האחות את התשובה הסטנדרטית – תוך 3 שבועות בדואר. כשניסינו להאיץ בה ולברר אם נוכל לקבל את התשובות קודם לכן בטלפון מבלי לחכות לדוור, השיבה רייצ'ל: "אל תדאגו, לא ניתן לכם לחכות 3 שבועות אם נגלה HIV חיובי בדם".

דבר אחד בטוח, אחרי תשובה כזו, אתה לא רוצה לקבל את התשובות אף פעם.

זהו, אנחנו ממשיכים לפי תוכנית, 50% מאחורינו. בשבוע הבא נדע כנראה מה בעצם יש לנו שם, בן או בת? ובאיזה צבע צריך לצבוע את החדר הנוסף?

בהזדמנות זו, אני רוצה לאחל בהצלחה לגבע, חבר יקר שאחרי שמונה שנים בלונדון שב הביתה בשבוע הבא. הריצות המשותפות שלנו ברחבי העיר יחסרו לי (עד כמה שניתן להגדיר ריצה כדבר משותף, כאשר אתה מנסה להדביק מישהו שמוביל אותך בשני רחובות...) נתגעגע, המון בהצלחה!