שוב אני במשימה. אני מכיר את הדריכות, את
המתח באוויר העיקר לחזור הביתה בשלום.
תנאי מזג האוויר לטובתי, יש ערפל ברחובות
הסמוכים ליעד, ציוד החורף שלקחתי איתי בעל גוונים אורבאניים והציר ליעד חשוך, אוכל
לבצע את המשימה במהירות, מבלי להתגלות ולהיחשף.
אני מתקדם לאט, בראש מריץ את סיפור הכיסוי
שהכנתי מבעוד מועד. הפיקוד העליון אסר עלי בתכלית האיסור להסגיר את המשימה ואת
מהותה. אם יעכבו אותי ויתחילו לשאול שאלות, אסור לגמגם, צריך להסתכל למתחקר
בעיניים ובהתאם למוטו העורך-דיני המטופש – "נכון, לא נכון, העיקר לשקר בביטחון",
לענות ללא היסוס: "המצרכים הם לסבתי החולה" (סליחה סבתא, בריאות עד 120
והמון נשיקות), אבל מי כמוני יודע שחיים ומוות ביד הלשון.
אפשר כבר לראות את היעד, חנות Marks&Spencer Simply
Food ברחוב Kilburn. כאן צריך להיזהר, לפנות בקצה
הסמטה ימינה ולא שמאלה על מנת להימנע מחיכוך ביושבי סוכנות ההימורים של William Hill. מדובר באזור עויין
למדי, מעוזם של אוהדי QPR. הם תמיד מפסידים
בליגה והם אף פעם לא מהמרים נגד קבוצתם. מתכון בטוח לפשיטת רגל, ומדרון חלקלק
לביצוע עבירות של סחיטה ואיומים כנגד עוברים ושבים. אם הם יזהו אותי בטעות כאוהד
צ'לסי, ארסנל, טוטנהאם, הפועל מרמורק, סופי יהיה מר.
 |
| M&S Kilburn High Rd |
סוף סוף בתוך החנות, כאן אין סיכוי שמישהו
יכיר אותי. מארקס אנד ספנסר הוא הסופרמרקט של הקשישות העשירות, אלה שבילדותן באמת
קיבלו פוני לבת-מצווה, שהשם של אביהן התחיל בלורד ושאמא שלהן ידעה בעל פה לפחות
שמונה מתכונים שונים של ביסקוויט ג'ינג'ר. המעגלים החברתיים שלי לא נושקים לשלהן
בשום צורה, ואין סיכוי שהסיפור כיסוי שלי ישרף (חוץ מהחברוּת שלי במועדון
הטעימות של Twinings Tea). היי! לפני שאתם
מעוותים את הפרצוף ואומרים לעצמכם "גיי", זה לא שאני בן 90 (סליחה סבא,
90 כבוד!!!), הם פשוט שולחים לי תיונים בדואר ואני מחווה עליהם את דעתי...
שיט, הלך עליי. מיסס רוג'רס (כן, כן, החופרת
הקשישה מהפוסט הקודם) נמצאת ליד מדף הקלמנטינות. תדעו לכם, המיקום של המוצרים
בסופר זה לא מקרי, כמי שסייע בעבר בייצוג משפטי של חברת סלטים גדולה היה עלי לדעת
שקלמנטינות במבצע של Buy 1 Get 1 Free לא יחמקו מהרדאר של מיסס רוג'רס
ובמוקדם או במאוחר היא תארוב לנו גם בפינה נידחת זו. אני ניגש בחשש, מתחיל למלא את
השקיות במארזי הקלמנטינות, משווה לעצמי מראה חולמני ומבט דבילי, של מי שאינו מחובר
לסביבה ואינו פתוח ל-small talk
בנושא הקלמנטינות.
מאוחר מידי, היתקלות.
Mrs. R: "Hey love, how are you today?"
Me: Fine, Mrs. Rogers, Lovely day isn't it?
Mrs. R: "Yes it certainly is. Whereabouts is your lovely wife?"
Me: She's at home not felling so well.
Mrs. R: "Oh, poor thing, send her my regards. Oh, I see someone is fancy Clementine! Did you know that when I was pregnant back in the old days, I couldn't stop eating those?"
וכך, לפני שהספקתי להפעיל את סיפור הכיסוי,
הבחנתי באסימונים של הגב' הקשישה, נופלים. מבלי להרחיב בסיפוריה היא הפטירה-
Maybe you will buy some lollies as well, they used to help me. Oopsi, I will mind my own business. Good day, Bye.
זהו, בראשי רץ התסריט הגרוע ביותר, מחר בעמוד
3 של המירור (מתחת לצילום של הבחורה הלא חסודה) יופיע מכתב של הקוראת R בו היא תפיץ את השמועה – הזוג
מקומה 4 בהריון!
כן. אני כישלון דיסקרטי, חבל שהרופאים סיפרו
לי שאני עומד להיות אבא, יכולתי בקלות להאמין שהבישול שלי הדרדר ומכאן הבחילות של
הדסי. מרגע שגיליתי את החדשות המופלאות, ידעתי שזה ייפלט לי באיזה פאב אחרי בירה אחת
יותר מידי. אבל ככה, להישרף כמו מתוחקר דביל בפרק של CSI?!
טוב, אולי לא הכול אבוד. מיסס רוג'רס אולי
רכלנית, אבל אינטגריטי יש לה. היא לא תספר לאף אחד שאנחנו מכירים (חוץ מהחברים
המשותפים ב-Twinings).
בדרך לקופה, חשבתי לעצמי, מה יכול להיות, בא
ננסה את הקרטיבים שהמליצה עליהם הגב' הקשישה. אני שכבר בקיא בנקיון קיא, מוכן
לנסות הכל. עברתי בקפואים והוספתי לסל מארז של 10 קרטיבים בצורת טיל (כמו הטיל
שאני אעוף עליו, אחרי שהדסי תקרא את הפוסט הזה).
הקופאית השחורה והחייכנית מביטה אליי במבט
מרחם, Congratulation! היא אומרת לי, ואני
פולט: מה הליידי הזקנה כבר סיפרה לך? "לא", היא אומרת, "מי קונה
שלוש פעמים בשבוע קלמנטינות ומוסיף חבילת קרטיבים בקור של 2 מעלות בחוץ?"
 |
| כל קלמנטינה- רובין ואן פרסי |
שוב נשרפתי.
אז עכשיו שבאמת כל העולם ואחותו יודעים,
אנחנו עומדים להיות הורים. זה באמת מרגש, מדאיג, משמח ומלחיץ. רק שיהיה טוב
ושניפגש בשמחות.
זהו להפעם, עד הפעם הבאה.
נ.ב. תודה לכל מי שהגיב לפוסט הקודם, אהבנו!
